סיכום בתנ"ך: חוק שבויה יפת תואר – דברים כ"א
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חוק וחברה במקרא
חוק שבויה יפת תואר הוא חלק מחוקי המלחמה המופיעים בתנ"ך והוא נמצא בספר דברים כ"א 10 – 14:
חוק שבויה יפת תואר הוא חוק שאין לו אח ורע בחוקי המזרח הקדום. כמו באיסור השחתת העץ, גם כאן יש אולי ניסיון למנוע השחתה מוסרית אצל הלוחמים, לאחר שנצחו בקרב, והם רוצים להתפרק מן המתח שהיו בו. (מעשי אונס מלווים כל מלחמה עד עצם היום הזה) קשה להאמין שהחוק אמנם קוים במציאות, ובכל זאת ערכו רב בעצם קיומו. חוק זה סותר את החוק של השמדה כללית של תושבי הארץ (כ' 17) [סתירה שכבר חז"ל הרגישו בה, וכדי לפותרה קבעו שמדובר אך ורק בשבויה כתוצאה ממלחמת רשות], ואינו רואה כל רע בנישואין עם נשים נכריות!
כדי "לצנן" את רוחו ויצריו של החייל דורש ממנו חוק שבויה יפת תואר להמתין חודש ימים לאחר שהביא את השבויה לביתו לפני שהוא מקיים עימה יחסי מין. בזמן הזה יש לתת לה להתאבל על קרובי משפחתה שנספו ולטפל בגופה. יש פרשנים הטוענים שכוונת המחוקק הייתה לגרום לשבויה להיות פחות יפה, ולעורר מחשבה שנייה בקרב החייל ששבה אותה, זאת במטרה להמעיט בנשואי תערובת. הסבר שונה לעניין ההמתנה הוא שבזמן הזה, על-פי המחזור החודשי, אפשר לדעת אם השבויה בהריון. במקרה שהיא הרה יש כמובן לשחררה. דוגמא לרעיון זה ניתן לראות בסיפור דוד ובת שבע, שם מדגיש המספר שבת שבע לא הייתה הרה, לפני קיום היחסים עם דוד: "…והיא מתקדשת מטומאתה…" (שמואל ב' י"א 4)
החייל השובה נושא בעצם את השבויה לאישה (כ"א 13) ואם לאחר זמן לא יחשוק בה יותר, אסור לו למכור אותה בכסף.
