הרבה מלחמות יש בתנ״ך — מלחמות של עמים וממלכות, וגם מלחמות של פחד, כבוד, נקמה ותקווה. אלוהים אמנם “אוהב שלום”, אך המקרא אינו נרתע מן המלחמה: הוא מצייר אותה כמציאות היסטורית, כאתגר מוסרי, ולעיתים גם כמטאפורה לכוחות גדולים מן האדם. בעמוד זה אספנו פסוקים יפים ומעניינים מן התנ״ך על מלחמה: תיאורי עוצמה ואימה, שברי קינה, קריאות לגיוס, לצד חזון מפורסם של הפיכת חרבות לאתים. (לצד הפסוקים עצמם הוספנו הקשר קצר כדי להבין מה עומד מאחורי המילים.)
מלחמה ותיאולוגיה: “איש מלחמה”
“ה׳ אִישׁ מִלְחָמָה; ה׳ שְׁמוֹ.” — שמות ט״ו, ג׳
פסוק שמקפל תפיסה חריפה: כוח אלוהי שמתגלה גם בשדה הקרב. לא רק נחמה רוחנית, אלא עוצמה היסטורית.
גבולות ואתיקה של מלחמה
“רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא — אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ; וּבָנִיתָ מָצוֹר… עַד רִדְתָּהּ.” — דברים כ׳, כ׳
אפילו במצור יש גבול: “בל תשחית” כעיקרון מוסרי שמציב ריסון בתוך האלימות.
קינה ושבר: מחיר המלחמה
“אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים; וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.” — שמואל ב׳ א׳, כ״ז
שורה שמצמצמת תהילה לשבר: בסוף נשארת הקינה על הנופלים — ועל מה שאבד איתם.
נבואה ורעש הקרב: קולות ההיסטוריה
“קוֹל הָמוֹן בֶּהָרִים דְּמוּת עַם רָב… ה׳ צְבָאוֹת מְפַקֵּד צְבָא מִלְחָמָה.” — ישעיהו י״ג, ד׳
תיאור כמעט קולנועי של גיוס אימפריות: המלחמה כגל היסטורי שמתרומם מרחוק ומתקדם.
“מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה… כִּי קוֹל שׁוֹפָר שָׁמַעַתְּ נַפְשִׁי — תְּרוּעַת מִלְחָמָה.” — ירמיהו ד׳, י״ט
המלחמה אינה רק “שם בחוץ”: היא חודרת לגוף. זהו פחד שקודם למחשבה, רעש שמרעיד את הקרביים.
“קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ; וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.” — ירמיהו נ׳, כ״ב
משפט קצר שמסכם אסון: “קול מלחמה” הוא כבר “שבר גדול” — מציאות שמתרסקת.
“כְּגִבּוֹרִים יְרֻצוּן… וְאִישׁ בִּדְרָכָיו יֵלֵכוּן; וְלֹא יְעַבְּטוּן אֹרְחוֹתָם.” — יואל ב׳, ז׳
תיאור של צבא ככוח מאורגן, בלתי־נעצר: משמעת ותנועה קדימה בלי סטייה.
“קִרְאוּ זֹאת בַּגּוֹיִם: קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה… יִגְּשׁוּ… יַעֲלוּ כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה.” — יואל ד׳, ט׳
“לקדש מלחמה” הוא ניסוח מטלטל: גיוס טוטאלי שמעניק אלימות לגיטימציה טקסית־ציבורית.
תהלים: ביטחון, פחד ומלך הכבוד
“מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה׳ עִזּוּז וְגִבּוֹר; ה׳ גִּבּוֹר מִלְחָמָה.” — תהלים כ״ד, ח׳
תהלים הופך מלחמה לדימוי של עוצמה: מלכות שמוגדרת גם בכוח להכריע.
“אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה — לֹא יִירָא לִבִּי; אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה — בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ.” — תהלים כ״ז, ג׳
זהו פסוק על עמידה תחת איום: אמונה שמבקשת להחזיק את הלב יציב גם כשהמציאות מסתערת.
תחבולות ותכנון: חכמה מעשית
“מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן; וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה.” — משלי כ׳, י״ח
המלחמה כאן אינה רק אומץ — אלא תכנון, ייעוץ, והבנה שהכרעה תלויה גם בשכל קר.
“סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה; וְלַה׳ הַתְּשׁוּעָה.” — משלי כ״א, ל״א
שילוב של אחריות וביטחון: התכונן ככל יכולתך — אבל דע שגם הכוח אינו כל הסיפור.
“כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה; וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ.” — משלי כ״ד, ו׳
תוספת חשובה: לא “גאון יחיד” — אלא ריבוי עצות. חכמה קולקטיבית כמפתח לניצחון ולהישרדות.
“שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ; זְכֹר מִלְחָמָה — אַל תּוֹסַף.” — איוב מ׳, ל״ב
משפט שמנפץ רומנטיקה: מי שטעם מלחמה — זוכר ולא ממהר לחזור עליה.
עת מלחמה ועת שלום
“עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא; עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.” — קהלת ג׳, ח׳
קהלת מתאר את התנודות של החיים: לא אידיאליזם טהור, אלא מבט מפוכח על עונות אנושיות ומדיניות.
חזון השלום: ללמוד לא עוד מלחמה
“וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם… וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת; לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב — וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.” — ישעיהו ב׳, ד׳
אולי הפסוק המפורסם ביותר על שלום: שינוי חומרי־ממשי של הכלים עצמם — חרבות לאתים — כדי להפוך אלימות לעבודה ופרנסה.
עוד פסוקים ומאמרים בטקסטולוגיה
לעוד פסוקים וציטוטים מהמקורות תוכלו לעבור אל פסוקים, ציטוטים ומשפטים מהתנ״ך. כאן תוכלו לקרוא גם על חוקי מלחמה בתנ״ך, ולהעמיק בשאלה של פרויד “מלחמה למה?”. אם חשבתם שמלחמה טובה לסולידריות — אולי תרצו לקרוא גם את אם חשבתם שמלחמה טובה לסולידריות אז לא בטוח.
פסוקים עם קישור למקור בטקסטולוגיה:
- דברים כ׳, כ׳ — “רק עץ אשר תדע…”
- שמואל ב׳ א׳, כ״ז — “איך נפלו גיבורים”
- ישעיהו ב׳, ד׳ — “וכיתתו חרבותם לאתים”
- ישעיהו י״ג, ד׳ — “קול המון בהרים”
- ירמיהו ד׳, י״ט — “קול שופר… תרועת מלחמה”
- איוב מ׳, ל״ב — “זכור מלחמה אל תוסף”
- משלי כ׳, י״ח — “ובתחבולות עשה מלחמה”
- קהלת ג׳, ח׳ — “עת מלחמה ועת שלום”
אולי יעניין אותך גם: