סיכום בתנ"ך: מלכים ב', פרק כ"ה

תקציר מלכים ב' כ"ה

בשנה התשיעית למלכות צדקיהו, בעשרה בטבת, פורץ מרד ביהודה נגד ממלכת בבל. נבוכדנאצר מגיב מיד, מביא עמו כלי מצור מתקדמים ומטיל מצור על ירושלים שנמשך שנה ושבעה חודשים. במהלך תקופת המצור, גבר הרעב והחריף הפילוג הפנימי בעם – דבר שפגע משמעותית בעמידת העיר.

בסופו של דבר הובקעה החומה (בתשעה בתמוז), ועם פריצת הצבא הבבלי פנימה נמלטו צדקיהו ושריו דרך שער צדדי. הם נתפסו בערבות יריחו והובאו לדין בפני נבוכדנאצר ברִבלה. העונש היה אכזרי: בני צדקיהו הוצאו להורג לעיניו, ולאחר מכן עיוורו אותו. בכך תם שלטון בית דוד בירושלים.

מועדים היסטוריים מרכזיים (מלכים ב', כ"ה, פס' 1–12)

• 10 בטבת – תחילת המצור על ירושלים. מצוין כיום צום.

• 9 בתמוז – פריצת החומה. הפך ליום אבל (במקומו צמים כיום בי"ז בתמוז).

• 7 באב – תחילת שריפת בית המקדש.

• 9 באב – סיום השריפה, ולכן צום תשעה באב נקבע בתאריך זה.

פעולות ההרס של נבוזראדן (פס' 8–12)

נבוזראדן, רב הטבחים של מלך בבל, מבצע הרס שיטתי של ירושלים:

1. שורף את בית המקדש, בית המלך וכל בתי האצולה.

2. שורף את יתר בתי העיר.

3. הורס את חומות ירושלים כסמל לחורבנה המוחלט.

4. מגלה את כל התושבים שנשארו – למעט "דלת העם".

מטרת פעולות אלה הייתה לשבור את רוחה של יהודה ולמנוע מרד עתידי.

גורל כלי המקדש

נבוזראדן בוזז את כלי המקדש. חלקם – בעיקר כלי נחושת – הותכו. עם זאת, לפי ספר עזרא (א' 7–11), כלי הזהב והכסף נשמרו חלקית והוחזרו בתקופת כורש.

דינם של אנשי המנהיגות (פס' 18–21)

בבל שמה לה למטרה לפגוע בכל מוקדי הכוח:

• הדתיים: שריה הכהן הראש, צפניה כהן משנה, שומרי הסף.

• הצבאיים: שר הצבא, הסריס האחראי על אנשי המלחמה.

• המדיניים: חמישה מ"יועצי המלך", הסופר, שישים מאנשי העם.

כולם נלקחו למשפט ברִבלה והוצאו להורג על חלקם במרד. בכך חוסלה ההנהגה היהודית.

מינוי גדליהו בן אחיקם (פס' 22–24)

הבבלים מינו את גדליהו בן אחיקם למושל על שארית הפליטה. הוא נקט קו מדיני פייסני, עודד את השבים מארצות שכנות להתיישב מחדש, וניסה לייצב את החיים בארץ. גדליהו הבטיח ביטחון למי שישתף פעולה עם בבל, מתוך הבנה כי אין טעם בהתנגדות נוספת.

רצח גדליהו (פס' 22–24)

ישמעאל בן נתניה, מזרע המלוכה, התנגד למנהיגותו של גדליהו:

• מניע אישי – האמין שהוא ראוי להנהגה.

• מניע פוליטי – סירב לקבל את מדיניות הכניעה לבבל.

רצח גדליהו גרם לזעזוע עמוק: הוא סימל את קריסת הניסיון האחרון לשקם את יהודה. לזכרו נקבע צום גדליה – בשל ההבנה כי לאחר הרצח, פסק קיומו הרציף של היישוב היהודי בארץ.

סופה של ממלכת יהודה (פס' 26)

בעקבות הרצח, שארית הפליטה נבהלה מפני נקמת הבבלים וברחה למצרים. למרות התנגדותו של ירמיהו, שניסה לשכנע את העם להישאר, הם לקחו אותו עימם בכפייה. בכך תמה סופית התקופה היהודית בארץ יהודה.

נספח של תקווה – שחרור יהויכין (פס' 27–30)

סיום ספר מלכים נושא אופי יוצא דופן של נחמה:

• 27 שנים לאחר גלות יהויכין, מלך בבל החדש, אויל מרודך, משחרר את יהויכין מהכלא ומקרבו למלכות.

• יהויכין מקבל קצבה וקבועה וישב עם מלך בבל בלחם תמידי.

העובדה שנקודת ההתייחסות היא גלות יהויכין ולא חורבן הבית מעידה על מרכזיותו של אירוע זה בזיכרון ההיסטורי. הסיום האופטימי רומז לתקווה לעתיד – שיהודה לא תישאר בגלות לעד.

הצהרת כורש ותקווה לחידוש הריבונות

כעשרים שנה לאחר שחרור יהויכין, ממלכת פרס עולה לשלטון לאחר נפילת בבל. כורש, מלך פרס, מפרסם את הצהרת כורש  – מסמך מדיני ראשון במעלה המאפשר ליהודים לשוב לארצם ולבנות מחדש את בית המקדש.

למרות שאין בידינו גרסה חוץ-מקראית של ההצהרה היהודית עצמה, קיימות עדויות ממקורות פרסיים שכורש נקט מדיניות גורפת של שיקום מקדשים והשבת עמים לארצם. בכך נפתח פתח לתקופה חדשה בתולדות עם ישראל – תקופת שיבת ציון.

 סיכום נוסף של מלכים ב', פרק כ"ה