מלכים ב' כ"ה (מודרכת)
חורבן י-ם, בית-המקדש וגלות יהודה לבבל- 586 לפנה"ס
צדקיהו הומלך בחסדו של מלך יהודה אך לא שמר לו אמונים ומרד בו בשנת 588 לפנה"ס.
כיבוש י-ם והענשת צדקיהו ובניו (1-7)
בשנת 588 עלה מלך בבל וצר על י-ם (הציב דיק- סוג של מתקן ירי המשמש במצור) לאחר ותוך כדי שהוא כובש את ערי יהודה האחרות (מוזכרות לכיש ועזקה שהחזיקו מעמד עוד בזמן המצור על י-ם).
חרס לכיש מס' 4: מכתב מחייל בלכיש (הושעיהו) למפקדו (יאוש) המדווח כי הם צופים אל אורות הערים וכי אורות לכיש עודם מאירים ואורות עזקה כבר לא- משמע היא נפלה.
המצור על י-ם נמשך כשנה וחצי-שנתיים וגרם לרעב גדול בעיר עד שלבסוף פרצו הבבלים פנימה וצדקיהו נמלט מן העיר עם קבוצת לוחמים.
עונש צדקיהו: המלך ומלוויו בורחים לערבה שם נתפס לאחר שאנשיו נסו והוא הובא לרבלה שבסוריה שם נערך משפטו. הוא נמצא אשם הן בבגידה במלך בבל והן בה' שבשמו נשבע על נאמנותו, העונש: בניו נשחטו לפניו, עיניו נוקרו, הוא נאסר ונלקח לבבל, שם מת.
חורבן י-ם, בית-המקדש וגלות יהודה לבבל (8-12):
נבוזרדאן רב טבחים (פקיד בבלי) נכנס לעיר ושורף (בסדר הזה, מהחשוב יותר לפחות) את בית-המקדש, בית המלך, כל בתי-ירושלים, בתי גדול (כנראה אצולה) ואת חומות העיר.
השלב הבא הוא הגליה המונית: את הנשארים בעיר ואלו ששרדו, את אלו שנכנעו לבבל ו"את יתר ההמון" –העם הפשוט או העם שבער ייהודה האחרות. בארץ נשארה רק דלת העם- הכורמים והיוגבים.
בזיזת כלי המקדש (13-17):
בחלק זה מתואר במפורט כל הגזל מבית-המקדש, היו כלים שנלקחו בשלמותם וחלק נשברו והובלו לבבל.
הגליית נכבדי העם והריגתם בבל (18-21):
אנשי האצולה (כהנים, פקידים וכו') נלקחו לבבל והוצאו שם להורג וכך "ויגל יהודה מעל אדמתו".
מינוי גדליה כמושל על שארית העם ורציחתו (22-26):
נבוכדנצר מינה את גדליה- בן למשפחת אליטה פרו-בבלית, למלך על שארית הפליטה. גדליה ישב במצפה אשר בבנימין וקרא לעם להתלכד סביבו תוך שהוא מבטיח כי אם לא ימרדו בבל ישתפר מצבם. אך פחות מחודשיים לאחר החורבן נרצחים גדליה והיושבים במצפה בידי ישמעאל בן נתניה –מזרע המלוכה, הסיבות:
מדיני\פוליטי: ישמעאל התנגד לבבלים ולפיכך גם לדרכו של גדליה.
מניע אישי: ישמעאל היה מזרע המלוכה (בית דוד) ולכן אולי ציפה הוא למלוך ומשנכזב רצח את גדליה.
מיד אחרי הרצח חוששים בני ישראל הנותרים מתגובת בבל ויורדים למצרים. רצח גדליה והירידה למצרים סימלו את החורבן הסופי ואובדן התקווה להשתקמות ממלכת יהודה.
שחרור יהויכין מבית הכלא (27-30):
מלך בבל החדש- אויל מרדך משחרר את יהויכין לאחר 26 שנים בכלא (560 לפנה"ס) ועד יום מותו זוכה ליחס טוב. שיבוץ סיפור זה מקנה נימה אופטימית לסוף ספר מלכים ומלמד על שיפור במצב גולי בבל ועל כך שמלך יהודאי עדיין חי וכך יש סיכוי לשיקום ביום מן הימים.
