מבוא לסוציולוגיה: צירים\רצפים בסוציולוגיה

מבוא לסוציולוגיה: צירים\רצפים בסוציולוגיה

ראה: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים

הסוציולוגיה כיום החליטה לחלק את עצמה למספר רצפים:

  • (לא מהרצפים המקובלים..) סוציולוגיה ממסדית מול סוציולוגיה ביקורתית –  ציר עליו הסוציולוגיה נעה – סוציולוגיה ממסדית היא סוציולוגיה שמבקשת לסייע לממסד הקיים. לדוגמא בתחילה כשביקשו להבין את הסדר החברתי החוקרים ביקשו בעצם לייצר הנדסה חברתית. הסוציולוגים בעצם מבקשים לתת לשלטון כלים לנהל את החברה בצורה טובה יותר, בתקופות מסוימות הם היו מגויסים לטובת המדינה על מנת ליצור יציבות בסדרים חברתיים משתנים. ההבנה לא באה לערער על יסודות הסדר החברתי, אלא לתמוך בקיומו של הסדר החברתי ולייצב אותו. סוציולוגיה ממסדית היא סוציולוגיה שמזדהה עם הממסד ומסייעת לו, היא מקבלת את דעתו של הממסד.

אל מול הסוציולוגיה הזו כבר במאה ה19 צומחת סוציולוגיה שהיא סוציולוגיה ביקורתית. הסוציולוגיה הזו היא סוציולוגיה שמעלה שאלות אודות הנחות היסוד הממוסדות בהנחה שהסדר החברתי הקיים לאו דווקא משרת את כולם. הסוציולוגיה הביקורתית אומרת שיש צורך לקחת בחשבון את האינטרסים שקיימים ושיכולים לעמוד תחת הסדר החברתי הקיים: מה יוצא למי שתומך בסדר החברתי הזה? ומי מפסיד ולמה? הסוציולוגיה הביקורתית איננה מקבלת את הנחות היסוד של הסדר החברתי כמובנות מאליהן, היא מאתגרת אותן ומניחה שהסדר החברתי לא נמצא בהכרח בצורה הטובה ביותר ותמיד שואלת אם הוא נמצא בצורה הטובה ביותר אז עבור מי? השאלות והביקורת הן מתוך רצון לשפר את הסדר החברתי. סוציולוגיה ביקורתית מתקשרת אל התחום של הרחב יותר של תיאוריה ביקורתית.

  1. השפעתה של המהפכה המדעית על התפתחות הסוציולוגיה –  דובר כבר בשיעור 2
  2. המושג פוזיטיביזם – הרעיון של הפוזיטיביזם–  הפוזיטיביזם הוא/היא תנועה פילוסופית שמבקשת להבין את המציאות כמשהו שהוא חיצוני לנו, להבין את המציאות בכלים מדעיים ולגלות עובדות אודות המציאות, לנסות למצוא חוקים אובייקטיביים ועובדות אודות התהליכים חברתיים.
  3. עקרונות הסוציולוגיה הפוזיטיביסטית – תנועה זו היא עדיין זרם מוביל מאוד בסוציולוגיה. סוציולוגיה פוזיטיבסטית היא סוציולוגיה שמציגה את עצמה כמדע מדויק, אוספים נתונים ומשתמשים בכלים עד כמה שיותר אובייקטיביים מדויקים ומשוכללים על מנת לגלות עובדות ולהגיע לאמת אובייקטיבית שהיא חיצונית לנו. כלומר, למצוא חוקים שניתן להכליל מהם אודות המציאות. אל מול הסוציולוגיה הזו צומחת הסוציולוגיה הפרשנית.
  4. מחקר ה"התאבדויות" של דורקהיים הוא דוגמה לסוציולוגיה פוזיטיביסטית
  5. ביקורת הפוזיטיביזם והגישה הפרשנית –  הסוציולוגיה הפרשנית – עוסקת באופן שבו בני האדם מבינים את המציאות שסובבת אותם, היא לא שואלת שאלות על עובדות אובייקטיביות קשות אלא שואלת כיצד בני האדם מבינים את המציאות שסובבת אותם. איזו משמעות בני האדם מעניקים למציאות סביבם? ומתוך ההבנה הזו יש ניסיון לגלות סדר בפרשנות. לא כל אחד מציע פרשנות אינדיבידואלית, הפרשנות (מנקודת המבט הסוציולוגית) היא תמיד אינטרסובייקטיבית  ואשר דרכה אנשים וקבוצות מעניקים משמעות לעולם החברתי שסובב אותם (לדוג' במעגל הקרוב לנו אנחנו נמצא שהחברים במעגל נותנים פרשנות די דומה לתהליכים שקורים מסביב). הסוציולוגיה הפרשנית מתמקדת בתהליכים הבינאישיים (אינטרסובייקטיביים) שדרכם אנשים מעניקים משמעות לעולם החברתי שסובב אותם. במקום לשאול מה הקשר בין דבר אחד לשני? אנו שואלים כיצד אנשים מבינים את הקשר בין הדבר האחד לשני?

הביקורת על הפוזיטיביזם באה מכך שבמדעי החברה אנחנו לא יכולים לאסוף נתונים על המציאות כפי שהיא. המציאות תמיד נתפסת בפרשנות המציאות החברתית לא מסודרת כמו הטבע, אין לה חוקי על שניתנים לגילוי. חוקי המציאות נוצרים על ידי בני אדם ולכן אנחנו צריכים להבין כיצד הם מייצרים את החוקים האלה וכיצד הם מבינים את המציאות שסובבת אותם. – אנחנו קולטים את המציאות דרך החושים אבל מבינים אותה דרך גישות פרשניות, ולכן אנחנו לא יכולים למדוד ולאמוד את המציאות החברתית. דרך זה שאנחנו מודדים את המציאות אנחנו כבר משנים אותה. {שוב} המציאות החברתית נוצרת דרך הפרשנות של בני האדם ולכן חשוב להבין את הפרשנות.

  1. האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם כדוגמה לסוציולוגיה פרשנית – המחקר של ובר על האתיקה הפרוטסטנית ורוח הקפיטליזם הוא מחקר מכונן בתחום של הסוציולוגיה הפרשנית. ובר מנסה להבין איך נוצרת התרבות שבתוכה צומח הקפיטליזם. כלומר שאלה על קשר בין סוגי פרשנויות, בין צורות של הבנה אנושית של המציאות.

ובר 'אומר' שיש קשר היסטורי וג"ג – ניתן לראות שאזורים פרוטסטנטים יותר עשירים לאורך ההיסטוריה. ובר מתחיל עם נתון פוזיטיביסטי אבל הוא ממשיך במחקרו בניסיון להבין את הקשר הזה במושגים של פרשנות, הפרוטסטנטיות מתבססת על שלושה עקרונות יסודיים: סולה פידה – רק אמונה – המצוות פחות חשובות מה שחשוב היא האמונה באל, סולה סקריפטורה –  רק כתבי קודש- בנצרות התפתחה המון פרשנות שהפכה למרכזית בדת ואילו בנצרות הפרוטסטנטית ישנה חזרה לכתבי הקודש, התנ"ך והברית החדשה, כל השאר (הפרשנויות) לא חשוב. סולה גרסיה רק חסד –  הרעיון הזה אומר שגורלו של האדם נקבע על ידי חסד אלוהי. לפני שהאדם נולד גורלו נחרץ על בסיס החסד האלוהי, אלוהים עוד לפני שהאדם נולד נוטה לאדם חסד או שלא נוטה לו חסד ואין באפשרות האדם לשנות את זה, החסד האלוהי קובע את גורלו. מדוע העיקרון הזה חשוב? מכיוון שעל פי התפיסה הזו החיים שלנו נקבעו מראש, ואלוהים נותן לנו סימן אם נגיע לגן עדן או גיהינום –  אם אלוהים נתן לנו את חסדו נצליח בעולם הזה ואנחנו נגיע גם לגן עדן כי נבחרנו, וגם ההפך. במה אנחנו מצליחים? ההצלחה נמדדת בייעוד, הייעוד הזה הוא הצלחה מקצועית עבור הגבר (ועבור הנשים ההצלחה היא בעולם המשפחתי). לכן בתקופה הזו הפרוטסטנטים שואלים את עצמם כיצד הם יצליחו יותר, הפרוטסטנטי היה צריך להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא נבחר דרך ההוכחה שהוא הצליח. הם מתחילים לפרוץ דרכים חדשות וליצור עסקים חדשים, הרעיון הוא לא להסתפק במה שיש אלא לפתח ולגדול. עוד עקרון חשוב של הפרוטסטנטים  הוא 'הצניעות', ה'סקרטיות', הסגפנות. מצד אחד צריך כל הזמן להראות שאתה מצליח, מצד שני אסור לבזבז, שני אלו יחדיו יוצרים את רוח הקפיטליזם – זו תרבות שדורשת מצד אחד לצבור הצלחות ו'ניצחונות' ומצד שני לחסוך ולא לבזבז. זהו הבסיס התרבותי שבתוכו הקפיטליזם יכול לצמוח. במקום לעסוק בעובדות הקשות, ובר בוחן את האופן שבו בני האדם מפרשים ומבינים את העולם שלהם. הוא מראה באותה דוגמה שהפרשנות הזו של המציאות היא בעלת תוצאות במציאות– מאופן הפרשנות של בני האדם את המציאות נוצרה תופעת הקפיטליזם, זהו מהלך שבו בני האדם מייצרים את העולם שלהם.

הפוזיטיביסטים טוענים כלפי הפרשנים שמאוד קשה למדוד בצורה מדויקת את הפרשנות, ולכן תמיד הפרשנות של הפרשנות תמיד נתונה לפרשנות. נשאר יותר מדי מקום לסובייקטיביות, ומאוד קשה להגיע לאמת מוחלטת. המדע מבקש להגיע לאמת מוחלטת, ואם אנחנו תמיד מתעסקים רק בפרשנויות אנחנו לא יכולים לתת תמיד תמונה שניתנת להכללה, התמונה לא תהיה תמונה יציבה של המציאות. אנשי התיאוריות הפרשניות חיים עם הביקורת הזו ב"שלום" מכיוון שהם רואים בסוציולוגיה תחום ידע ופחות מדע.

פוזטיביסטים – רואים בסוציולוגיה מדע קשה

פרשנים – תחום ידע, יותר רך וקרוב לתחום של מדעי הרוח.

  • מבנה מול פעולה (תהליך) – ציר נוסף – חלק ניכר בסוציולוגיה מבקש לחקור את המבנה החברתי, את הסטרוקטורה החברתית. הסטרוקטורה החברתית היא אותם המאפיינים היציבים של החברה, הסדר ההיררכי. לדוג' בארץ יש קשר מאוד הדוק בין האתניות לבין המעמד , ההיררכיה החברתית בנויה על השתייכות אתנית (ובכל מדינה יש את ההיררכיה שלה). הגישות המבניות מנסות להבין את שלד הבניין, מהם הגורמים הקבועים שבונים ומאפיינם חברה מסוימת, איך החברה בנויה? מה הסדר ההיררכי? מה קובע את הסדר הזה? ואז היא מתמקדת בהיבטים היציבים של החברה – ההיבטים האלה נתפסים כהיבטים העובדתיים יותר (כאן הקשר בין פוזטיביזם לסטרוקטורליזם), היא מנסה לברר את הדברים שעומדים ביסוד הסדר החברתי. גישת הפעולה – הגישות התהליכיות לא מניחות שלמבנה החברתי יש קיום עצמאי, יציב וסטטי, אלא הן שואלות כיצד/מהו התהליך שיוצר את המבנה? ההנחה בגישות התהליכיות היא שהמבנה משתנה כל הזמן ושהמבנה הזה עצמו הוא תוצאה של פעולה ותהליך אנושי. הסוציולוגים הסטרוקטורליסטים מנסים לחשוף את המבנה היסודי החברתי, כיצד המבנה החברתי מעצב את גורלו של האדם? לעומת זאת בגישות התהליכיות השאלה היא הפוכה, כיצד הפעולה האנושית יוצרת את המבנה? (ביצה ותרנגולת). השאלה שבה נעסוק היא לפי מוקד העניין של החוקר במחקר הסוציולוגי שלו, אם זה בהיבטים היציבים שמכתיבים את גורל האדם או בשינוי ובתהליך שבו אנשים מעצבים את עולמם. כלומר השאלות הסוציולוגיות, הפרדיגמות, יעצבו גם את התשובות שנקבל.
  • קונסנזוס מול קונפליקט

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: