סוד היצירתיות: מה הופך אותנו ליצירתיים?

יצירתיות היא גמישות מחשבתית, יכולת לחשוב מחוץ לקופסה ולהוליד רעיונות חדשים בעלי ערך. יצירתיות מצריכה דמיון שמסוגל להביט מעבר לדרכים המוכרות לפתור בעיה.יצירתיות היא תכונת מפתח שנדרשת בכמעט כל תחום חיים. למעשה, ישנה טענה כי בשונה מהעבר יצירותיות היא משהו שלא שמור רק לאמנים והוגים אלא הופכת להיות הכישור הכי חשוב בשוק תעסוקה בו כל פעולה שניתן לבצע בלי חשיבה עוברת לידי מכונות ומחשבים. במילים אחרות, אם אתם לא רוצים שבעתיד הנראה לעין רובוט יקח לכם את העבודה, כדאי שתשקיעו ביכולת שלכם לחשיבה יצירתית. מאידך יש גם טענה כי למרות הכוח הכלכלי ההולך וגואה של סין היא לעולם לא תאפיל על ארצות הברית והמערב, וזאת בשל היכולת העדיפה (בינתיים) של המערב בכל מה שקשור בחשיבה יצירתית (שנמדדת, למשל, ברישום פטנטים).

ואחרי שהיתרונות של יצירתיות לחיינו הם ברורים, עכשיו נותר רק להבין איך אפשר להשתפר בה:

היו מומחים

אנשיים שיכולים להיות יצירתיים בתחום אחד לא בהכרח יצירתיים בתחומים אחרים (ייתכן שכשהאמן הגדול מגיע למטבח כל מה שהוא מכין זה טוסט). המסקנה המתבקשת היא שיצירתיות איננה יכולת כללית אלא משהו שבדרך כלל שמור לתחום ספציפי. אולי תתפלאו לשמוע, אבל אנשים נוטים להיות יצירתיים בתחומים בהם הם מבינים, בדרך כלל מבינים טוב, שלא לומר מומחים.

אל תהיו חכמים, היו ממזרים

מי שסוטה מהדרך המקובלת ומגלה דברים חדשים הוא במקרים רבים זה שעושה זאת על מנת לחפש קיצורי דרך. חוכמה ללא ספק עוזרת ליצירתיות, אבל היא לא תנאי הכרחי ולפעמים אפילו יכולה להפריע. יש הטוענים למשל כי תרבות ה-"יהיה בסדר", חיתוך הפינות והאלתור הישראלית היא המפתח להצלחה של ההיי-טק כאן שתמיד מצליח להיות יותר יצירתי מאשר מי שהולך בתלם, מאידך יש הטוענים כי זוהי בדיוק התרבות שתביא לחורבנו. לכו תדעו.

אל תפחדו מכישלון

נכון, קל לומר. אבל אם בכל זאת תצליחו לנטרל לרגע את הקולות בראש שמזהירים מפני המחיר של לנסות דברים חדשים אולי תצליחו לפתוח את הראש לרעיונות חדשים. בכל מקרה, לכל הדעות תחושת ביטחון עצמי היא חשובה מאוד לתהליכי יצירתיות. שימו לב לחלק הטעייה של שיטת ניסוי וטעייה וזכרו שהיא לא עובדת בלעדיו.

חשבו חשיבה ביקורתית

היכולת שלנו לא לקבל דברים כמובן מאליהם רק בגלל ש"ככה זה" היא ללא ספק מפתח רציני ליכולת שלנו לראות דברים חדשים ולפרוץ גבולות. חשיבה ביקורתית כוללת מרכיבים רבים שעיקרם מבט מודע ושואל כלפי המציאות. כאן תוכלו למצוא 9 דרכים לשפר את החשיבה הביקורתית שלכם.

חשבו חשיבה פרדוקסלית

חשיבה פרדוקסלית היא, בפשטות, היכולת להחזיק בשני רעיונות או עמדות מנוגדים בעת ובעונה אחת. כיום ברור שיש קשר ישיר בין סוג כזה של חשיבה מורכבת המסוגלת לראות בעיה מכמה מימדים שונים לבין היכולת היצירתית למצוא פתרונות שלא ניתן להגיע אליהם רק מצד אחד. למשל, אם אנחנו מחפשים את הפיתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני אל לנו לחפש אותו בצד ימין או בצד שמאל, אלא לנסות לשלב את שתי התפיסות ביחד ולגלות רעיונות חדשים שהשילוב הזה מביא. כאן תוכלו לקרוא עוד על חשיבה פרדוקסלית.

חשבו חשיבה מסתעפת

חשיבה מסתעפת משמשת כמדד ליכולת היצירתית שלנו והיא בגדול מודדת כמה פתרונות אנחנו מסוגלים למצוא לבעיה אחת (ילדים למשל יתבקשו למצוא כמה שיותר שימושים לסיכה משרדית, מי שימצא מעט יחשב לפחות יצירתי ומי שיותר ליותר). כאשר אתם נמצאים מול אתגר המצריך יצירתיות, נסו לערוך רשימה של כמה שיותר פתרונות אפשריים למצב, כולל המשונים והמופרכים ביותר, כי שם מנצחים אלו שמקבלים ניגוד גבוה במבחני יצירתיות.

ראו גם:

7 ציטוטים יצירתיים על יצירתיות

הרצאה מצוינת של קן רובינסון על יצירתיות ועל איך בית הספר הורס אותה

הרב שג"ר על הערך של שאלות ללא מענה

דיסוננס קוגניטבי – מה זה ולמה הוא משמש

הפרדיגמה ששברה את הפרדיגמה: המהפכה של תומאס קון

מאמרים על מוטיבציה

כאן תוכלו ללמוד עוד אודות יצירתיות:

יצירתיות בפסיכולוגיה (הגדרה)

יצירתיות בפסיכולוגיה חינוכית

יצירתיות אצל ילדים

יצירתיות בפסיכואנליזה

הקשר בין משכל ויצירתיות

חקר היוצרים וחקר היצירה

מתעניינים בלימודי פסיכולוגיה? זה המקום

שש סיבות לכך שאין חופש בלי הגבלת כוח

הסכנות שבכוח בלתי מוגבל והשפעותיו ההרסניות דרך דוגמאות היסטוריות, פילוסופיות ופסיכולוגיות ולמה אין חופש אמיתי בלי הגבלת כוח.

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

עוד דברים מעניינים: