ניסוי המפלצת הוא מחקר שנערך ב1939 באוניברסיטת איווה על ידי החוקר וונדל ג'ונסון. הניסוי נחשב לבעייתי מאוד מבחינתה אתית אך הוא גם זכה להשפעה רבה בתחום הפסיכולוגיה החינוכית. המחקר של ג'ונסון נועד לבחון את ההשפעות של טיפול בדיבור חיובי ושלילי. לשם כך בחר ג'ונסון עשרים ושניים ילדים יתומים, חלקם עם גמגומים וחלקם בלי. הילדים היו בשתי קבוצות וקבוצת הילדים עם גמגומים זכתה לטיפול דיבור חיובי, שם זכו לשבחים על שטף הדיבור שלהם. הלא מגמגמים הוכנסו לטיפול בדיבור שלילי, שם זכו ליחס שלילי על כל טעות בדקדוק שהם עשו ("המפלצת". כתוצאה מהניסוי חל שיפור במצבם של הילדים שזכו לחיזוקים חיוביים בעוד שחלק מהילדים שקיבלו טיפול בדיבור שלילי סבלו מהשפעות פסיכולוגיות ושמרו על בעיות דיבור למשך שארית חייהם, מה שהופך אותם לדוגמאות למשמעות של חיזוק חיובי בחינוך. השימוש ביתומים והפגיעה בחלקם הופכת את ניסוי המפלצת למפלצתי למדי בפני עצמו ואין ספק כי עדיף היה להגיע למסקנות האלו בדרכים אתיות יותר, שכן הן פרצו דרך בהבנת תפקידיהם החשובים של חיזוקים חיוביים בחינוך והנזק הגדול שעלול להגרם מחיזוקים שליליים. כאן תוכלו ללמוד עוד על הרקע התיאורטי של חיזוקים חיוביים ושליליים בהתניות ועל חיזוקים בתהליך הלמידה.
השילוש האפל: ה"סערה המושלמת" של אישיות שצריך להזהר ממנה
נובמבר 16, 2022 אין תגובות
מה קורה כאשר בבן-אדם אחד משתלבות תכונות אישיות שליליות שביחד יוצרת נבל אמיתי? על מושג ה"שילוש האפל"
