סיכום דברים פרק כ' – דיני מלחמה
סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי, סיכום ספר דברים
דברים פרק כ' דן בדיני מלחמה, נושא שאינו מופיע כמעט בחוקי עמים אחרים. חוקי המלחמה בפרק כ' באים להגביל את הלוחמים, להתחשב באדם, בין שהוא מישראל, ובין שהוא אויב. על פי פס' 4, אלוהים הולך עם העם למלחמה. כנראה שנוכחותו מסומלת ע"י ארון הברית (ראה למשל שמואל א', ד' 3 ואילך). הפרק כולו כתוב בסגנון של הטפה, הבאה להרגיע את הפחד מן המלחמה, ולעורר את הביטחון המוחלט של הלוחמים הישראליים באל.
דברים פרק כ' פס' 2 – 4 : דברי עידוד מפי הכהן (נקרא ע"י חז"ל: "כהן משיח מלחמה"). העידוד לא בא ללבות שנאה כלפי האויב, אלא להפיח ביוצאים בטחון בצדקת המלחמה.
בפסוקים הללו מופיע מוטיב החוזר במקרא פעמים רבות, לפיו האל הוא זה שנלחם את מלחמות ישראל במקום חייליו.לא מספר הלוחמים הוא הקובע וגם לא איכות כלי הנשק, אלא האמונה באלוהים ובצדקת הדרך.
דברים כ' פס' 5 – 9 : יש כאן רשימת חיילים הפטורים ,מסיבות אישיות, מיציאה לשדה הקרב. המלחמה באויב היא חובה כללית המוטלת על כל אדם מישראל בן 20 ומעלה. יש ארבעה סוגי חיילים הפטורים מלצאת לשדה הקרב: מי שבנה בית חדש ולא הספיק לחנוך אותו וליהנות ממנו,, מי שנטע כרם ולא חללו (= לא הספיק ליהנות מענביו) , מי שהתארס לאישה ולא הספיק להתחתן איתה וגם כל מי שפוחד ממראות המלחמה. הסעיף האחרון שונה מכל קודמיו. שלושת הסעיפים הראשונים עוסקים במי שהתחיל דבר מה, ולא זכה לסיימו, ויש כאן עניין אישי. לעומת זאת, הסעיף האחרון בא למנוע רפיון ידיים ודמורליזציה בקרב הלוחמים. חז"ל הבחינו, על פי המשך הנאמר בפרק, בין "מלחמת רשות" ל"מלחמת מצווה". הראשונה היא למען הרחבת גבולות הארץ, מעבר למה שהבטיח ה' לאבות. השנייה היא מלחמה בתוך גבולות א"י, על מנת לשחררה מידי יושביה הכנעניים, או במקרה של התקפה של אויבים, שזוהי שעת חירום. שחרור אנשים מן הקרב אפשרי רק בזמן של מלחמת רשות. למלחמת מצווה יוצאים כולם, כדברי חז"ל גם "חתן מחופתו" וגם "כלה מחופתה"
דברים כ' פס' 10 – 18 : היחס לאויב. תחילה יש לפנות לעיר, נגדה נלחמים, בהצעה לכניעה ותשלומי מס. רק אם אנשי העיר לא מקבלים את ההצעה, יש להלחם נגדם ולהשמידם. פס' 15 – 18 מגבילים את החוק הנ"ל לערים רחוקות, ואילו את תושבי הערים בתוך שטח א"י המובטחת יש להשמיד באופן מוחלט: גברים, נשים, ילדים ואפילו הצאן והבקר. ההצדקה לכך: כדי למנוע את האפשרות ללמוד מהם עבודת אלילים.
דברים כ' פס' 19 – 20 : כריתת עצים בעת מצור. גם אם המצור מתמשך, אין להשחית את עצי הפרי מסביב לעיר הנצורה, לצורך בניית המצור, אך כן מותר להשתמש בעצי סרק. לפסוק "כי האדם עץ השדה" הוצעו מספר פירושים:
1. האדם אוכל מעץ השדה, על כן אסור לו להשמידו.
2. רש"י (ר' שלמה יצחקי): האם עץ השדה דומה לאדם, שצריך להלחם בו? מדוע להשחיתו?
3. האם עץ השדה יכול לנוס מפני אויביו?
4. ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא): פרי העץ נותן חיים לאדם, על כן אסור להשחיתו.
