יום טוב בהלכה ובמנהג
המאמר להלן הוא חלק מסיכום הקורס חגי ישראל: תלמוד, הלכה ומנהג ומאסופת הסיכומים בנושאי יהדות באתר
יום טוב הוא יום המצויין כיום חג לעם ישראל.
ימי המועדים
התורה צוותה לעם ישראל את שלושת הרגלים, את ראש השנה ואת יום הכיפורים. הימים המוגדרים 'ימים טובים' או 'מועדים' , הם אלה בהם אסורה כל מלאכה. הימים הם הראשון והשביעי בפסח, הראשון והשמיני בסוכות, בשבועות – יום אחד, ראש השנה ויום הכיפורים. בגלל ששבועות הוא רק יום אחד שאם היה חל בשבת לא היו יכולים להקריב בו קורבנות לפי המצווה, הוסיפו לו את היום שאחריו בתור "אסור חג" שגם בו נוהגים קצת שמחה. (בשבועות זה היה הכרחי אבל גם לפסח ולסוכות, על אף שיש להם את חול המועד בו השלימו את הקורבנות, התווסף "אסור חג").
המצוות המועדים
בשבעת ימי פסח – מצווה לאכול מצה ואיסור לאכול חמץ. בשבעת ימי סוכות – מצווה לשבת בסוכה וליטול לולב. בראש השנה – מצווה לתקוע בשופר, ביום כיפור מצווה לצום. חג שבועות, מיוחד, אין לו מצווה מיוחדת. בגלל זה נהגו בשבועות לעסוק בתורה ולאכול מאכלי חלב ודבש.
קורבנות החג ואסרו חג
ביום ראשון של חג מקריבים קורבן, מי שלא הספיק ביום הראשון – משלים אותם במשך כל ימי החג.
איסור מלאכה ביום טוב
ביום טוב אסורת מלאכות בדומה לשבת למעט הגדלת (אך לא הדלקת) אש והעבר מרשות לרשות וכל מלאכה הנדרשת לצורך אכילה מותרת. העונש על חילול יום טוב הוא פחות מזה של חילול שבת.
כבוד יום טוב ועינוגו
רעיון "כבוד יום טוב ועינוגו" לפי הרמב"ם גורס כי את היום הטוב יש לענג בדומה לשבת
עירוב תבשילין
איסור על הכנת אוכל מיום טוב לשבת ללא עירוב תבשילין.
יום טוב שני של גלויות
המנהג להנהיג "יום טוב שני של גלויות" מחוץ לארץ ישראל בשל אי הודאות בנוגע למועד החג המדויק.
חול המועד
ימי חול המועד נלווים לימי החג של פסח וסוכות ומותרת בהן מלאכה באופן מסויג.
