סיכום: סמואל הנטינגטון – התנגשות הציביליזציות – פרק ג'

סיכום: סמואל הנטינגטון – התנגשות הציביליזציות – פרק ג'

מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש

הנטינגטון סמואל \ התנגשות הציביליזציות: פרק ג': ציביליזציה אוניברסאלית? מודרניזציה והתמערבות

ראה גם: התנגשות הציביליזציות –פרק א',  פרק ב', 

ציביליזציה אוניברסאלית: משמעויות

על פי הנטינגטון, מהרעיון "ציביליזציה אוניברסאלית" משתמעים מספר דברים שנחלקים ל-4 קטגוריות:

1. בני האדם שותפים לערכי יסוד מסוימים ולמוסדות בסיסיים משותפים וכן לרוב החברות יש "רגש מוסרי" דומה בדבר צדק ועוול. אם זו הכוונה במושג ציביליזציה אוניברסאלית יש לו משמעות עמוקה, אך הוא לא חדש/רלוונטי.
2. המונח ציביליזציה אוניברסאלית יכול לשמש לציין את המשותף לחברות מתורבתות (עיור, תיעוש, קרוא וכתוב), מה שמבחין בינן לבין החברות הפרימיטיביות. זו משמעות המונח ציביליזציה בלשון יחיד. במובן זה הציביליזציה התרחבה והתפשטות הציביליזציה התיישבה עם קיומן של ציביליזציות רבות בלשון רבים.
3. המונח ציביליזציה אוניברסאלית יכול לציין את ההנחות, הערכים והדוקטרינות שבהם מחזיקים היום אנשים רבים בציביליזציה המערבית וכן כמה אנשים מהציביליזציות האחרות, דוגמת תרבות דאבוס (שהאנשים ששותפים לה מחזיקים בערכים דומים של כלכלת השוק, אינדיבידואליזם וכדומה). אך מי שמחזיק בכך מהווה חלק קטן מאוכלוסיית העולם ולכן זו אינה תרבות אוניברסאלית של ממש.
4. יש הטוענים כי דפוסי הצריכה המערביים והתרבות הפופולרית המערבית ברחבי העולם יוצרת ציביליזציה אוניברסלית אך זה טיעון שטחי למדי.

היסודות המרכזיים של כל תרבות או ציביליזציה הם לשון ודת. ולכן אם מתהווה ציביליזציה אוניברסאלית צריכות להיות מגמות להתהוותן של לשון ודת אוניברסאליות.

לשון – הטענה שמרבית העולם דובר אנגלית אינה נכונה (92% לא דוברי אנגלית), אלא שהאנגלית היא הדרך המקובלת ביותר בעולם לקיים תקשורת בין-תרבותית. כלומר, קיימות תרבויות נפרדות. האנגלית היא אמצעי תקשורת ולא מקור לזהות ולקהילה.

בחברות הלא-מערביות יש שתי מגמות: מצד אחד, השימוש באנגלית גדל באוניברסיטאות. מצד שני, לחצים חברתיים ומדיניים  מביאים בהדרגה לשימוש כללי יותר בלשונות הילידיות.  קצן של האימפריה הסובייטית והמלחמה הקרה עודד את שגשוגן והתחדשותן של לשונות שדוכאו או נשכחו. הלשון נערכת ונבנית מחדש כדי שתתאים לזהויות ולקווי המתאר של הציביליזציות. בשעה שהכוח הולך ומתפזר, מגדל בבל הולך ומתרומם.

דת – הסיכויים להתהוות דת אוניברסאלית קטנים אף הם. שיעור תושבי העולם המאמינים באיסלאם ובנצרות עלה בשנים שבין 1980-1900. בחברות העוברות תהליך מהיר של מודרניזציה, אשר הדת המסורתית אינה יכולה להסתגל לדרישותיה, יש אפשרות להתפשטות הנצרות המערבית והאיסלאם. להבדיל מהנצרות שמתפשטת בעיקר באמצעות המרת דת, האיסלאם מתפשט גם באמצעות ריבוי טבעי ולכן ידו על העליונה.

ציביליזציה אוניברסאלית: מקורות

המושג ציביליזציה אוניברסאלית הוא תוצר ייחודי של הציביליזציה המערבית. האוניברסאליזם הוא האידיאולוגיה של המערב בעימותיו עם החברות הלא מערביות. לרעיון זה יש תמיכה מועטת בציביליזציות אחרות. הלא-מערביים רואים כמערבי את מה שהמערב רואה כאוניברסאלי. את הניסיון ליצור אינטגרציה עולמית רואים הלא-מערביים כאימפריאליזם מערבי.

הטיעונים בעד התהוותה של ציביליזציה אוניברסאלית נשענים על אחת או יותר משלוש ההנחות הבאות:

לפי הנחה אחת, התמוטטותו של הקומוניזם הסובייטי הייתה קץ ההיסטוריה וניצחונה האוניברסאלי של הדמוקרטיה הליברלית ברחבי העולם. הבעיה עם טיעון זה שהוא רואה בדמוקרטיה הליברלית את החלופה היחידה לקומוניזם, בעוד קיימות חלופות אחרות המשגשגות (דוג': בסין מתקיים קומוניזם של שוק) וכן חלופות דתיות (בעולם המודרני הדת היא הכוח המרכזי המניע בני אדם לפעול). חלוקת האנושות על פי מחנות המלחמה הקרה איננה רלוונטית עוד, החלוקה המהותית של לאנושות צריכה להיעשות לפי קבוצות אתניות, דתות וציביליזציות.

לפי ההנחה השניה, יחסי גומלין מוגברים בין עמים (מסחר, תיירות וכו') יוצרים תרבות עולמית משותפת. ההנחה שהתנועה הבינ"ל המוגברת הזו מפחיתה את הסיכוי למלחמה בין האומות אינה נכונה (לפני מלחמת העולם הראשונה הסחר הבינ"ל היה בשיאו). הסחר והתקשורת אינם יכולים להביא לשלום ואחווה בין העמים, מה שעולה בקנה אחד עם תיאוריית הייחודיות אשר לפיה אנשים מגדירים את עצמם על פי מה שמייחד אותם מאחרים.בעולם של גלובליזציה הולכת וגדלה, שבה מתקיימת תלות הדדית חברתית וציביליזציונית ומודעות מתגברת, ישנה החרפה של המודעות האתנית, החברתית והציביליזציונית. התחייה הדתית העולמית היא תגובה לתפישתם של בני האדם את העולם כ"מקום יחיד".

המערב והמודרניזציה

הטיעון השלישי בעד התהוותה של ציביליזציה אוניברסאלית רואה בה תוצאה של תהליכי מודרניזציה מקיפים המתרחשים מאז המאה ה-18. לפי גישה זו, המערב, שהיה הציביליזציה הראשונה שנעשתה מודרנית, מוביל ברכישת התרבות המודרנית. הואיל וחברות אחרות מאמצות תבניות דומות (של חינוך, עבודה, עושר מבני וכו'), אזי עתידה התרבות המודרנית המערבית להיות התרבות האוניברסלית של העולם. אמנם לחברות מודרניות יש הרבה במשותף אך לטעון שהן מתמזגות לכדי הומוגניות זו טעות שנשענת על ההנחה השגויה כי הציביליזציה המודרנית היא זו המערבית, וההפך.

מאפייניו המרכזיים של המערב, אלה המבדילים בינו לבין ציביליזציות אחרות, קדמו למודרניזציה של המערב, ואלו הם:

1. המורשת הקלאסית – המערב ינק מהציביליזציה הקלאסית (הפילוסופיה והרציונאליזם היווניים, הלטינית, הנצרות וכו') יותר מכל ציביליזציה אחרת שינקה ממנה.
2. קתוליות ופרוטסטנטיות – הנצרות המערבית על שני גלגוליה (קתוליות ומאוחר יותר פרוטסטנטיות) היא המאפיין החשוב ביותר של הציבליזציה המערבית. הרפורמציה וההתנגדות לה יצרו צפון פרוטסטנטי ודרום קתולי.
3. הלשונות האירופיות – המערב שונה מרוב הציביליזציות האחרות בריבוי לשונותיו.
4. הפרדה בין הסמכות הרוחנית לסמכות החילונית – הכנסייה התקיימה בנפרד מהמדינה, הפרדה אשר אפיינה רק את הציביליזציה המערבית ותרמה להתפתחותה של החירות במערב.
5. שלטון החוק – מסורת זו, שבאה בירושה מהרומאים, הניחה את הבסיס לחוקתיות ולהגנה על זכויות האדם מפני שימוש בכוח שרירותי.
6. פלורליזם חברתי – קיומן המתמיד של קבוצות אוטונומיות מגוונות, התאגדויות וחברות רבות. בנוסף התקיים פלורליזם מעמדי שבו לאריסטוקריטה היה חלק חשוב בהגבלת יכולתו של האבסולוטיזם להשתרש ברוב האומות האירופיות.
7. גופים ייצוגיים – הפלורליזם החברתי הצמיח מוסדות שייצגו את האינטרסים של הקבוצות השונות באוכלוסייה. במהלכה של המודרניזציה התפתחו גופים אלה למוסדות הקהילה המודרנית. על הייצוג ברמה הלאומית נוספה מידת מה של אוטונומיה ברמה המקומית שייחדה את הציביליזציה המערבית מכל האחרות.
8. אינדיבידואליזם – מרבית המאפיינים דלעיל תרמו להרגשת האינדיבידואליזם ולמסורת זכויות וחירויות הפרט שהיא ייחודית בחברות מתורבתות. מאפיין זה נשאר סימן המבדיל את המערב מציביליזציות אחרות גם במאה ה-20.

חשוב לציין כי צירופם של המאפיינים יחד היה ייחודי והוא שנתן למערב את איכותו המיוחדת. הם מבטאים את מערביותו של המערב, אך לא את המודרניות שלו דווקא. במידה רבה הם אלה שאפשרו למערב לעמוד בראש תהליך המודרניזציה שלו ושל העולם. 

תגובות המערב למודרניזציה

התרחבות המערב קימה את המודרניזציה וההתמערבות של החברות הלא-מערביות. מנהיגי החברות הלא-מערביות הגיבו על ההשפעה המערבית בדרכים שונות:

1. דחייה – מתוך נקודת מבט שהמודרניזציה והמערביות לא רצויות, אפשר לדחות את שתיהן. יפן דחתה על אמצע המאה ה-19 את המערב למעט אופנים מוגבלים של מודרניזציה (כמו רכישת נשק). גם סין דחתה את המערב כי ראתה בעצמה תרבות נעלה על שאר העמים. במאה ה-19 זה נפסק בשלהנשק המערבי שלא אפשר לחברות לא-מערביות לדבוק באסטרטגיית בדלנות.
2. כמאליזם – ניסיון לאמץ הן מודרניזציה והן מערביות. נובע מתוך ההנחה שמודרניזציה הכרחית ותצליח רק אם החברה תהפוך למערבית. כלומר, המודרניזציה והמערביות שחיונית להשגת המודרניזציה רצויות ושתיהן אפשריות. דוג': תורכיה של אתאתורכּ. משמעות הכמאליזם הוא הרס תרבות בת מאות שנים והחלפתה בתרבות חדשה מיובאת.
3. רפורמיזם – מתוך הבנה שדחייה פירושה לבודד חברה מהעולם המודרני המתכווץ והולך, יש שניסו לשלב את המודרניזציה עם שימור הערכים, המוסדות והמנהגים העיקריים של התרבות הילידית של החברה. לפי גישה זו המודרניזציה רצויה ואפשרית בלי התמערבות מהותית שאיננה רצויה. דוג': סין ויפן. מודרניזציה טכנית בלי התמערבות ("רוח יפנית, טכניקה מערבית").

המודרניזציה הובילה ל:  1. ברמת החברה – התגברות הכוח הכלכלי, הצבאי והפוליטי.

   2. ברמת הפרט – ניכור ומשבר זהות.

כתוצאה מכך: 1. התמורה ברמת החברה הביאה זקיפות קומה תרבותית ואמונה בתרבות.

   2. התמורה ברמת הפרט הביאה לחיפוש פתרונות בדת.

אם כן, יש קשר בין מודרניזציה לתחייה תרבותית ודתית.

כמעט כל הציביליזציות הלא-מערביות בעולם קיימות כבר אלפי שנים למרות הניסיון המוכח שלהן בשאילה מציביליזציות אחרות, בדרכים המקדמות את הישרדותן הן. ועדיין הן לא איבדו מהמאפיינים/סממנים שלהן כציביליזציות.

לפיכך, אין פירושה של המודרניזציה התמערבות בהכרח. חברות לא-מערביות יכולות להיעשות מודרניות, ונעשו מודרניות, מבלי לנטוש את התרבויות שלהן ובלי לאמץ ערכים, מוסדות ונהגים מערביים. אדרבה, המודרניזציה מחזקת את התרבויות האלה ומצמצמת את כוחו היחסי של המערב. העולם נעשה ביסודו מודרני יותר ומערבי פחות.