המדיניות כלפי היהודים בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה וריכוזם בגטאות הייתה מורכבת מהתפתחות הדרגתית שהפכה את מצבם של היהודים בגרמניה לגרוע יותר ויותר. בשלב שלפני מלחמת העולם השנייה המדיניות הגרמנית מיועדת "להעלים" את היהודים: לגרום להם להגר מגרמניה או להוריד את מעמדם בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית.
השלב הראשון, "הנידוי החברתי" (1933):
מייד עם עליית הנאצים לשלטון ב1933- הם ממשיכים את מסע התעמולה נגד היהודים, הפעם כמדיניות ממשלתית ובאמצעות כוחות המפלגה. הפעולות נגד היהודים באות בכדי להרחיק אותם מאורח חייהם הקודם.
1. חרם על בתי עסק יהודיים: נמשך יום אחד, במהלכו שומרים אנשי הA.-.S מחוץ לחנויות שעליהן נכתב כי הן שייכות ליהודים ומונעים מגרמנים מלקנות שם. החרם מעורר תגובות קשות בעולם ולכן הוא מופסק באופן רשמי אך באופן לא מאורגן הוא נמשך במקומות רבים.
2. פיטורי יהודים ממשרות ציבוריות ומתפקידים כמו עריכת דין ורפואה.
3. קביעת מכסות ליהודים ללימוד באוניברסיטאות ופיטורי מרצים.
4. הטרדות והגבלות מקומיות על היהודים: איסור על שימוש במתקני ספורט, הגבלות על שימוש ביידיש, איסור על עבודה בחקלאות, איסור על החזקת עיתונים או עבודה ככתבים.
5. שריפת ספרים אסורים ויהודיים, או בעלי "רעיונות יהודיים" בלב הערים.
היינריך היינה (שפסלו סולק ב1933- מעיר הולדתו פרנקפורט) "חוזה את העתיד" 112 שנים לפני כן:
מקום שבו שורפים ספרים,
שם ישרפו בסוף גם בני אדם. (מתוך המחזה: "אלמנסור", 1821)
השלב השני, "הנידוי החוקי" (1935):
לאחר התבססות הנאצים בשלטון יש באפשרותם להעביר חוקים כרצונם. פעולות התעמולה וההשתלטות על דעת הקהל מאפשרות פגיעה קשה יותר ביהודים. גם מעמדה של גרמניה בעולם משתפר.
חוקי נירנברג, 1935:
בכינוס של המפלגה הנאצית בעיר נירנברג מתקבלים חוקים המנדים את היהודים מן החברה הגרמנית:
* חוק האזרחות: רק גרמנים בעלי דם גרמני יוכרו כאזרחי הרייך השלישי. כך הופכים היהודים לנתינים נחותים, חסרי זכויות והגנה, ללא זכות הצבעה. מוגדר כי יהודי הוא מי שקשור לקהילה היהודית, מי ששני סביו יהודים או מי שנשוי ליהודים.
* החוק להגנת הדם והכבוד הגרמני: איסור נישואין או יחסי מין בין יהודים לארים, איסור העסקת אישה גרמניה בת פחות מ45- ע"י יהודי ואיסור על הנפת דגל הרייך ע"י יהודי.
השלב השלישי: השלב האלים (1938)
1938 היא שנת מפנה במדיניות נגד היהודים. בעקבות התחזקות גרמניה וחוסר התגובה של העולם יכול היטלר לפנות לאלימות שמטרתה להיפטר מהיהודים ולפגוע בהם. בשנה זו יש סדרת פגיעות ביהודים:
* רישום כל הרכוש היהודי.
* הוספת השמות ישראל ושרה לכל יהודי וחיובם להוסיף את האותJ לדרכון.
* גרוש פליטים יהודים בחזרה לפולין. הם נתקעים באזור הגבול ורבים מהם מתים בשל התנאים.
9-10.11.1938 "ליל הבדולח": יהודי בשם הרשל גרינשפן, שמשפחתו היתה בין הפליטים הפולניים, הורג דיפלומט גרמני בפאריס כנקמה. הנאצים משתמשים בכך ליצירת פרעות נגד היהודים בגרמניה ובאוסטריה. נרצחים כ100- יהודים, נפגעים בתי עסק יהודים, נשרפים מאות בתי כנסת בגרמניה. על היהודים מוטל קנס בסך מיליארד מארק לאחר הפוגרום.
|
לאחר מכן ממשיכים הנאצים לפגוע ביהודים: כ30,000 יהודים נשלחים למחנות ריכוז, הם נדחקים מהכלכלה הגרמנית ורכושם מוחרם, נאסרת הדפסת עיתונים יהודיים ומוגבלת תנועתם.
ראה גם: מדיניות הנאצים כלפי היהודים
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
