"יום החרם", או "חרם אחד באפריל" ( גרמנית : Judenboykott ) היה סדרה של פעולות נגד עסקים ואנשי מקצוע יהודיים שבוצעו על ידי המפלגה הנאצית והקבוצה החצי-צבאית שלה, ה-SA . החרם נערך ב -1 באפריל 1933, חודשים לאחר כניסתו של אדולף היטלר לתפקידו כקנצלר (30 בינואר 1933). האירוע בגרמניה היה הראשון מבין צעדים רבים במסגרת מדיניות הנאצים כלפי היהודים שהגיע לשיאה עם הפתרון הסופי. חרם אחד באפריל נחשב לפעולה הלאומית המתוכננת הראשונה נגד היהודים. לכן הוא מסמל גם נקודת מפנה ביחס כלפי היהודים בגרמניה שיוביל בסופו של דבר לזוועות השואה.
פעולות ביום החרם
יום החרם על פי הנאצים היה תגמול נגד הסיפורים שיהודים גרמנים וזרים יצרו באמצעות העיתונות הבינלאומית כדי לפגוע במוניטין של גרמניה הנאצית. כמו במקרים רבים של רדיפות אנטישמיות, גם כאן שולבה עלילת דם. ה-SA, לוחמי הסער החצי -צבאיים הנאצים, התמקמו מחוץ לעסקים ולמשרדים של אנשי מקצוע יהודים כמו רופאים ועורכי דין . מגן הדוד נצבע בצהוב ושחור על דלתות וחלונות בתי עסק, מלווה בסיסמאות ואיומים אנטישמיות . חברי ה-SA עמדו מול החנויות עם שלטים "לא קונים מיהודים". המטרה הייתה לגרום לציבור להחרים את העסקים היהודים. ברחבי גרמניה התרחשו מעשי אלימות נגד יהודים ורכושם. המשטרה התערבה לעתים רחוקות מאוד והאירועים קיבלו רוח גבית מהרשויות.
השפעות וחשיבות היסטורית
למרות שהחרם נמשך יום אחד בלבד, יום החרם הכלכלי בגרמניה סימן את תחילתו של מסע ארצי נגד האוכלוסייה היהודית בגרמניה. הצלחת החרם הייתה יחסית, שכן הוא לא עמד בציפיות הנאצים. חנויות יהודיות רבות לא נפתחו באותו יום, גרמנים רבים נכנסו לחנויות הרגילות שלהם למרות לחץ ה-SA, ורוב האזרחים לא ייחסו חשיבות לחרם. אך עם זאת, קיומו של היום תרם להתבססות האידיאולוגיה הנאצית. הייתה זו נקודת מפנה במעמדם של היהודים שסימנה את ראשיתה של הדרדרות מואצות. היהודים סומנו כאויבים ומכאן ואילך הפגיעה בהם רק תמשך עד לזוועות הפתרון הסופי.
