לפי בודהה מקור כל הסבל בקיומו של האדם הוא בטעות תודעתית שגורמת לנו להבין לא נכון את יחסינו אל העולם ואל עצמנו. אנחנו שואפים להחזיק בדברים היקרים לנו, להמנע מחולי וכאב ולזכות בהצלחה בכל מה שאנו עושים. אולם רדיפת שאיפות אלו כאילו היו מה שיביא לנו אושר רק מוליכה אותנו אל הסבל כאשר הכל משתנה ובסופו של דבר נע אל מותו.
בודהה מבקש מההולכים בדרכו להפנים את העובדה כי כליה ומוות הם היעד אליו נע כל דבר בעולם. אחת הטעויות שעושים אנשים ובכך גורמים לעצמם סבל היא להתייחס לדברים כאילו היו קבועים ובלתי-משתנים. ישנם הרבה דברים שהיינו רוצים שימשכו לנצח, בראש ובראשונה חיינו חיי אהובינו. אנחנו נקשרים לרכוש שלנו, למעמד שלנו ולכסף שלנו ולא מסוגלים לדמיין את עצמנו בלעדיהם.
אך לא משנה מה נעשה כל הדברים סופם להסתיים באובדן ובמוות. הסבל שמסיבות לנו המציאות והמחשבה הזו נובע מכך שאנו מתייחסים לכל הדברים האלו כקבועים. אם היינו מבינים ששום דבר בעולם אינו קבוע היינו גם מבינים כי הדבר הבלתי-קבוע ביותר הוא אנחנו בעצמנו. כך אנחנו יכולים לשחרר את עצמנו מההיקשרות ההרסנית לדברים שאנחנו רוצים לאחוז בהם מבלי שישתנו. כך אנחנו סובלים פחות כאשר הבלתי-נמנע קורה.
ההכרה באי-הקביעות של כל הדברים מובילה גם להכרה באי-הקביעות של האני, ולשינוי ההבנה שלו.
