מבוא לסוציולוגיה: לאום ולאומיות
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
קשה להגדיר לאום ללא להשתמש במושג מדינה וגם הפוך.
השאלה הגדולה היא מאיפה באים הלאומים האלה? אנחנו חיים בעולם שבו זיקה לאומית/ השתייכות לאומית מאז וילסון ו14 הנק' שלו מקנה לנו זכויות. מי שמוגדר כלאום, וזוכה להגדרה עצמית כלאום זכאי למדינת לאום. כלומר להגדרה של לאום יש משקל פוליטי מאוד גדול אך התופעה של לאומים או אפילו התופעה של קשר בין הגדרת הקבוצה כלאום לבין זכויות פוליטיות היא חדשה וקשורה בהיסטוריה של הלאומיות.
הניסיון להבין מי הוא כן לאום ומי הוא לא לאום הוא ניסיון עם משמעות פוליטית וגיאו-פוליטית מאוד מאוד חשובה בצד ההצגה של הלאומיות כתרבות. בסוציולוגיה אנחנו מבחינים בין שתי תיאוריות מאוד מובחנות:
תפיסה פרימורדיאלית (טרום לידתית, סמית) – לאומיות מבוססת על זיקה לאבות קדמונים משותפים. סמית רואה בלאומיות תופעה אנטולוגית, תופעה שיש לה קיום, והיא זהות שמבוססת על זיקה לאבות קדמונים משותפים. ז"א אנשיםשמסוגלים לשרשר את הגניאולוגיה שלהם לאבות קדמונים משותפים ולכן יש להם היסטוריה משותפת, זהות קולקטיבית אובייקטיבית של חלק מלאום. מנקודות מבטו של סמית אם אי אפשר למצוא את הגנאולוגיה ואין קשר היסטורי משותף ארוך שנים שקושר את בני הקבוצה זה לזה ובו זמנית גם מבחין אותם מבני קבוצות אחרות אז לא ניתן לדבר על לאום. לאומיות היא עובדה חברתית – ניתן למצוא את השורשים ההיסטוריים.
תפיסה הבנייתית (אנדרסון) – לאום כקהילה מדומיינת, לאומיות כאידיאולוגיה – התפיסה הזו אומרת שלאום הוא קהילה מדומיינת במובן שלא הכרחי שיהיה לה עבר היסטורי עובדתי משותף, אלא שבתהליך של ההבניה החברתית של המציאות קבוצה התחילה לחשוב על עצמה במונחים של לאום, החלה "להמציא". יש כאן יצירה משותפת של היסטוריה סמלים וזיקה לעבר היסטורי כלשהו, לאומיות נתפסת כאידיאולוגיה שמשרתת מטרות פוליטיות. חוקרים שונים מייחסים את השימוש באידיאולוגיה של הלאומיות לקבוצות שונות (לפעמים אליטה פוליטת, מעמד וכו'), יש קבוצה שמפיקה תועלת מהיכולת שלה לדמיין את הקבוצה האתנית כלאום. היא מסוגלת להסתכל פנימה ולגייס את הרגשות של המשתתפים בטריטוריה כדי לממש את האינטרסים של אותה אליטה או מעמד שליט (ולא רק החוצה מבחינה ריבונית).
אפשר להבחין בין שתי התפיסות הללו בזיקה שהן יוצרות בין אתניות לבין לאומיות. עבור סמית אתניות ולאומיות הן דבר כמעט זהה. מבחינת אנדרסון הזהות הזו היא לא הכרחית, לא הכרחי שיהיו שורשים אתניים אחידים ללאום שבסופו של דבר הופך ללאום אחד (לדוגמה האנגלו והסקסונים, שני אתנים שיוצרים לאום).
תפיסה פרימורדיאלית
לאומיות מתבססת על כוחם המתמשך של קשרים אתניים שלעיתים קרובות מהווים את הבסיס לזכויות ולחובות של הסדר האזרחי המודרני. לקבוצה האתנית הזו יש מאפיינים משותפים, (אנחנו נולדים ישראלים/גרמנים), יש לנו שפה יש לנו מיתוסים משותפים אודות אב קדמון, יש לנו זכרונות, מנהגים משותפים. הקשרים הללו מבוססים על כוחה של תחושה קבוצתית ועל אמונה משותפת, קשרים אלו מתקיימים ככוח החורג משיקול דעת ומאינטרסים רציונאליים.
אביב העמים היא תופעה של המאה ה18. כבר במאה ה18 החלה להתפתח פילוסופיה שהדגישה את המרכזיות של האומה בחייו של האדם – הקדישה את הקדושה של הקשר הלאומי הזה. אנחנו מסתכלים למשל על אזרחות גרמנית, היא מתבססת על שפה משותפת- מי ששפת אמו גרמנית זכאי לאזרחות גרמנית.
סמית' מתבסס על מחקר היסטורי. הוא עובר בין קבוצות לאומיות שונות ומראה את המאפיינים המשותפים של אותן קבוצות.
התפיסה ההבנייתית אומרת שגם אם אנחנו מוצאים סיפורים של עבר משותף והיסטוריה משותפת, הרבה מאוד פעמים אנחנו יכולים לראות שהסיפורים האלו עצמם הם סיפורים חדשים. כלומר, נוצרים סיפורים שהם לא סיפורים שאפשר לחזור איתם אחורה בזמן ולמצוא את המקור שלהם, אלו סיפורים שקבוצות מספרות לעצמן כדי לעשות הבנייה של ההיסטוריה המשותפת שלהם כעם- כדי להבין את עצמם לספר לעצמם את הסיפור של עצמם כעם.
נזכור 2 דברים: 1) בעיני אנשי הגישה ההבנייתית כל הלאומים הם קהילות מדומיינות- זה לא אומר שיש לאומים "אמיתיים" ולאומים "מומצאים"- זה הטבע של הלאומים להיות קהילות מדומיינות- מה שאומר שהצורה הזו של דיון בלאום היא לא כמו שהמבקרים אותה טוענים "מחלישה את הטענות הלאומיות של קבוצה אחת על קבוצה אחרת" – מפני שכל הלואמים מדומיינים, לדרישה לריבונות של כל הלאומים יש את אותו כוח. הביקורת כאן היא על עצם הטענה ללאומיות, על עצם החשיבות של לאומיות בארגון של החיים שלנו.
- עולם התיאוריה ההבנייתית- ההיסטוריה מוכיחה לנו שמה שנתפס כמציאותי הוא מציאותי בתוצאותיו. זה לא משנה לנו אם זה תוצר של הבנייה או לא תוצר של הבנייה. גם אם אנחנו חושבים שדבר מסויים הוא המצאה מוחלטת בפועל אנשים מוכנים למות לפי הלאומיות הזו ובפועל העולם מתחלק לפי הלאומיות הזו.
{מרקס מבין שהלאומיות מפרידה את הפועלים- כשמשתמשים באידיאולוגיה הלאומית אז היא משמשת כסוג של תודעה כוזבת שגורמת לפועלים להיות מובדלים, על מנת שהם יתאחדו עליהם לעזוב את החשיבה הזו} – חייבת להיות אליטה שתפתח את השפה הזו של ה"לאום". מנק' מבטו של אנדרסן צריך לקרות משהו היסטורי וצריכים להיות "שחקנים" שיוצרים את התפיסה הלאומית הזו. דווקא לסמית' יש טענה מעניינת על הודו ופקיסטן – הודו ופקיסטן היו טריטוריה אחת תחת השלטון הבריטי, הוא מדבר על התהליך שבו המוסלמים שנמצאים בשוליים של האימפריה ההודית מבינים את הזיקה המשותפת שלהם ומייסדים את פקיסטן כישות פוליטית לאומית נפרדת מהודו. אנדרסון יאמר שזה לא תהליך של חזרה להיסטוריה אלא תהליך של המצאה, של הבנייה של פעולות.
בתוך הגישות האלה של "קהילות מדומיינות" יש לנו שתי גישות:
גישת מיקרו – עוסקת בניתוח מיקרו של פוליטיקה אתנית וכוללת את האופן בו רותמים מנהיגים ומפלגות את הלאומיות לצרכי מאבקי עוצמה פנימיים.
ניתוח מאקרו – ניתוח מאקרו של התגבשות לאומית, במהלכה יוצרת המדינה קבוצות אתניות ולאומים למטרותיה, ושאותה היא מממשת בזירה הבין מדינית. הגישה ההבנייתית נחשבת למודרנית היות והיא מניחה כי הלאומיות המודרנית הינה תוצאה של תפעול על ידי קבוצות פוליטיות להשגת מטרותיהם, ושהינה תוצר של התנאים המודרניים בלבד המאפיינים מדינה שכוללים בירוקרטיה, חילון ומערכת כלכלית סדירה.(אין צורך בתנאים עתיקים כמו סמית'), דבר נוסף שאנדרסון עושה- הוא מדבר על תפקיד של האימפריות ביצרית הלאומים, על ידי יצירת הבירוקרטיה, סימון הגבולות וכד'. }
אנדרסון עושה ניתוח מקרו של איך לאומיות מתגבשת, איך המדינה יוצרת קבוצות אתניות ולאומים למיטרותיה ואיך היא משתמשת בסיפור הזה של הלאומיות כדי לממש את האינטרסים שלה בזירה הבינ"ל.
הגישה ההבנייתית נחשבת מודרנית יותר כי היא מניחה שהלאומיות היא תוצאה של תפעול על ידי קבוצות פוליטיות להגדרת המטרות שלהן, ושהלאומיות היא תוצאה של התנאים המודרניים בלבד, בעוד שסמית' מחפש תנאים עתיקים.
אנדרסון מדבר על התפקיד של האימפריות בייצור של הלאומים לא רק במובן של הדיכוי אלא גם במובן של יצירת הכלים: הבירוקרטיה, החוקים, סימון הגבולות על המפות. הגבולות הברורים בין מדינות לא היו משהו מעשה ידי אדם קבוע ויציב בעבר.
למרות שיש ויכוחים מאוד חריפים בין שתי הגישות צריך לומר שבפועל צריך לראות את ההמשכיות ביניהם. אפשר לומר שלאומיות בת זמננו מורכבת גם מאלמנטים פרימורדיאליים וגם מאלמנטים מודרניים ומה שמתחיל כקהילה אתנית הופך בבוא הזמן ללאום, ולמרות הניגוד והפוליטיזציה של הניגוד הזה לשתי הגישות האלו יש הרבה מן המשותף. גם סמית' מראה אפשרות של צמיחת לאומים חדשים וצמיחת לאומיות רב אתנית.
