"קהילות מדומיינות" – בנדיקט אנדרסון – סיכום מאמר:
מצבות זיכרון וקברים של חיל אלמוני, מהווים סמלים רבי עוצמה בתרבות הלאומית המודרנית. אירופה של המאה ה- 18 ציינה גם את שחר הלאומיות אך גם את סוף עידן המחשבה הדתית. כלומר הקהילה הלאומית התהוותה כנגד הקהילה הדתית. לקהילות דתיות יש קוד לשוני משותף אשר מאפשר לדוגמא, למוסלמים ממקומות שונים לתקשר ביניהם ע"י שפת הקודש גם אם שפת הדיבור שלהם שונה.
אך הלכידות של הקהילה הדתית התמעטה בהדרגה אחרי ימי הביניים המאוחרים, נביא לכך שתי סיבות: 1. השפעת הגילוי של העולם האירופי 2. הפיחות ההדרגתי שחל במעמדה של שפת הקודש.
פעם אנשים היו מאורגנים תחת ממלכה שושלתית אשר הייתה אחראית לכל, הגבולות הגיאוגרפים היו מטושטשים והיה נהוג להתחתן עם בני מלכים ממדינות שונות על מנת ליצור קשרים פוליטיים. אך במרוצת המאה ה- 17 זה נהיה פחות לגיטימי והחלו להיות בראש המדינה בן עם ולא בן מלך.
מה שהביא לדמיון לאומיות היה שהתערערו שלושה מושגים עיקריים: 1. האידאה ששפת הקודש מאפשרת גישה לאמת. 2. האמונה שהחברה מאורגנת באורח טבעי, סביב ומתחת למרכזים גבוהים- מלכים. 3. תפיסת זמן שאין בו בו זמניות (סימולטניות)
פעם כל תפיסת הזמן הייתה ללא הפרדה בין עבר להווה, הממשות המדומיינת פנתה לעין ולאוזן ועם התפתחות הרומן נוצר מושג של "בו זמניות", כמו קורא שהוא יודע כל. יודע מה הולך בכל העלילה גם אם ה"שחקנים בסיפור" אינם יודעים מה הולך בעלילה. הרומן יצר דמיון לאומי כי גם הקהילה נתפסת כמשהו מוצק שנעה אחורה וקדימה בהיסטוריה כמו הקורא ברומן.
בעיתון מופעיות כל מיני ידיעות שלאו דווקא יש בהם קשר מיידי. זהו קישור מדומיין והוא נובע משתי סיבות עיקריות: 1. הידיעות ארעו באותו זמן- ולכן הן מופיעות באותו יום בעיתון. 2. הספר היה המוצר התעשייתי הראשון שנוצר בסגנון מודרני, כל יחידה בפני עצמה. עיתון לדעת אנדרסון זו צורה מוקצנת של ספר. אדם הקורא עיתון יומי יודע שבאותו זמן קוראים אותו עוד הרבה אנשים בו זמנית, ומחדד את הלאומיות בכך שנוצרת תחושת שותפת בין אנשים שאין להם בהכרח קשר ישיר זה עם זה.
לקריאה נוספת: בנדיקט אנדרסון – קהילות מדומיינות
