הפחד מפני המוות הוא מכנה משותף לכמעט כל אדם. לפחד הזה יש חשיבות אבולוציות רבה משום שהוא גורם לנו לשמור על עצמנו מפני סכנות ולדאוג לבריאותנו. מצד שני, ברמה הפסיכולוגית החשש מפני המוות הוא אחד הקשיים הגדולים ביותר שעימם אנחנו צריכים להתמודד.
"תיאוריית ניהול האימה" בפסיכולוגיה מציעה כי הקונפליקט האנושי הבסיסי היא בין האינסטינקטים לשימור העצמי לבין ההבנה שהמוות היא בלתי-נמנע ובמידה רבה בלתי-צפוי. כלומר, אנחנו עושים הכל על מנת להמנע מהמוות בזמן שאנחנו מבינים שכל המאמצים האלו בהכרח יצליחו רק לזמן מה. הטענה של תיאורית ניהול האימה היא שהניגוד הזה בתוכנו מעורר בנו אימה שעימה אנחנו מתמודדים בדרכים שונות שנועדו לעזור לנו להתגבר על הבלתי-נמנע.
מוות, אימה ומשמעות
על מנת שלא נרגיש כי המוות הופך את כל מה שאנחנו עושים לחסר משמעות, עלינו להאמין כי יש משמעות גדולה יותר מרק להתקיים. המשמעות הזו יכולה להיות דתית, קבוצתית או אישית, אבל היא חייבת בדרך כזו או אחרת להרגיש שהחיים שלנו חשובים למרות שהם זמניים.
ארנסט בקר, אחד מאבות תיאורית ניהול האימה, טוען בספרו "הכחשת המוות" כי בני-אדם הם היצורים היחידים המודעים למותם, ולכן הם גם היחידים שטרודים בדברים כמו המורשת שלהם. הכוונה היא שאנחנו משתמשים במשמעויות תרבותיות בכדי להתמודד עם הידיעה בדבר מותנו. לדברי בקר, התחושה שלחיינו יש ערך ומשמעות מחזקת אותנו כנגד החרדה והאימה שמעורר בנו המוות. לדברי בקר:
רובנו בטוחים שהמשחק התרבותי הוא האמת. האמת הבלתי מעורערת והבלתי-משתנה. אנחנו אף פעם לא מבינים את החפצים שהופכים את החיים הסמליים לאמינים, את הדברים הדקיקים שמהם אנו שואבים שכנוע ואישור עצמי. העולם האמיתי פשוט נורא מכדי להודות בו. הוא אומר לאדם שהוא חיה קטנה רועדת שמתישהו תתכלה ותמות. התרבות משנה את כל זה, גורמת לאדם להיראות חשוב, חיוני ליקום, בן אלמוות במובנים מסוימים. (מתוך "הכחשת המוות").
בקר גם טוען כי יש צד שלילי לכך שאנחנו מחפשים משמעויות ושייכויות גדולות שיתנו משמעות לחיינו למרות המוות. הצד השלילי הזה הוא שבניסיון להמנע מהמוות אנחנו נוטים דווקא לחולל בזמן שאנחנו נאבקים בנינו על משמעויות תרבותיות, לאומיות ודתיות גדולות.
