מבוא לסוציולוגיה: בירוקרטיה
ראו: מבוא לסוציולוגיה – סיכומים
הבירוקרטיה היא דפוס של ארגון שמבוסס על סמכות לגלית רציונלית.
בניסיון לומר מהו ארגון בירוקרטי ובמה הוא נבדל מארגונים אחרים, וובר מייצר עבורנו מכשיר שנקרא "טיפוס טהור" – (בעבר נקרא טיפוס אידיאלי) – מכשיר מתודולוגי שמכיל תכונות של התופעה שאותה אנחנו מבקשים לחקור ומאפשר לנו להשוות בין ביטויים שונים של התופעה הזו במציאות.
וובר מאוד ביקורתי על הבירוקרטיה אך מנגד הוא טוען שהיא מאוד יעילה.
הטיפוס הטהור הוא לא "טיפוסי", אין כמוהו במציאות והוא לא אידיאלי – זה לא "מתכון" לניהול יעיל, הוא מגדיר את הטיפוס הטהור מהבירוקרטיה הפרוסית בת זמנו.
התכונות שוובר מונה לטיפוס הטהור של הבירוקרטיה:
- הפקידים (עובדים) הם בני אדם חופשיים
- היררכיה של משרות (לא חשוב האדם שממלא, הזכויות והחובות צמודים ל"משבצת")
- הגדרת סמכות ברורה והתמחות – יש חלוקת עבודה, יש תקנון, וחלוקת העבודה ברורה. כל אחד מומחה במשהו.
- מינוי לתפקיד הוא על בסיס חוזי
- מועמדים נבחרים על בסיס כישורים ומבחנים
- שכר קבוע, זכויות סוציאליות, משכורת בהתאם למיקום בהיררכיה.
- התקדמות ע"פ ותק ושיפוט ממונים (לא נפוטיזם {העדפת מקורבים})
- הפקיד לא יכול לנכס את המשרה – לדוג' לקיחת שוחד. דוג' של וובר "אצולת הגלימה" הצרפתית – בראשית הפיאודליזם מי שקיבל תואר אצולה הוא מי שנלחם עבור המלך, ויחד עם תואר האצולה הם קיבלו את האחוזה שלהם והזכות לצמיתים. לקראת סוף העידן הפיאודלי המלך הצרפתי "לואי ה16” נזקק לכסף עבור המלחמה שלו והוא מכר תארי אצולה. בורגנים שילמו כסף בתמורה לאצולה, זו "אצולת הגלימה", התפקיד שלהם היה לגבות מסים – הם היו מעבירים למלך מה שסוכם עם המלך ולקחו לכיסם את החלק הנוסף שהם רצו לקחת לעצמם. הדבר הזה הוא חריגה מהטיפוס הטהור של הבירוקרטיה היעילה שוובר בונה.
- הפקיד נתון למשמעת קפדנית ולפיקוח מצד הארגון. כללים כתובים ותרשומות – הכל ברור שקוף וידוע.
- יחס אימפרסונלי גם לעובדים וגם לקליינטים – לאף אחד לא אכפת אם אתה מחבב מישהו או לא , היחסים פורמליים ואתה ממלא תפקידים על סמך היחסים הרשמיים בינך לבין מי שמעליך או מתחתיך.
מה שעומד במרכז ההתעניינות של וובר היה להבין את הבירוקרטיה בהקשרים של יחסי כוח.
- אבחנה בין רציונאליות של ערכים לרציונליות של אמצעים ומטרות.
- הבירוקרטיה רציונלית אבל לא תמיד הגיונית
- יעילה אבל לא בהכרח טובה
כאשר וובר מתורגם על ידי פארסונס לאנגלית, בקונטקסט התרבותי של ארה"ב בשנות החמישים האמריקאים מזהים יעילות עם זכויות ערכיות. הם קוראים את הטיפוס הטהור כטיפוס אידיאלי, והם מתייחסים לזה כמרשם. נוצרת ספרות ענפה ששואלת האם המודל הזה הוא אכן המודל היעיל ביותר?
וובר רואה בבירוקרטיה ביטוי לסוג מסויים של התנהגות רציונלית (להיזכר בסוגי פעולה לפי וובר), ישנה פעולה רציונלית של ערכים -פעולה כמו חתירה של הפרוטסטנטים להצלחה, הם האמינו במערכת אתית ערכית, זו פעולה שנמדדת בקשר שלה עם ערכים מסויימים- רציונליות של אמצעים ומטרות – לא נמדדת בעמידה בסולם ערכי, היא נמדדת רק בהצלחת הקשר, האם השתמשנו באמצעים הנכונים כדי להשיג את המטרה- אנחנו נשאל על היעילות של הקשר בין האמצעים והמטרות. אנחנו מכנים רציונליות כזו כ"אינסטרומנטלית" זו רציונלית “מכשירית”. הבירוקרטיה היא רציונלית בכך שהיא האמצעי היעיל ביותר להשגת המטרה, אבל היא לא תמיד הגיונית.
- רוברט ברטון – דיבר על "דיספונקציות". הוא אומר שיש דברים בחברה שלא משרתים את המטרה, והוא דיבר על דיספונקציות של הבירוקרטיה. אנחנו רואים את הבירוקרטיה כדבר שלילי כי אנחנו רואים את האימפרסונליות לדוג' – בתוך הבירוקרטיה יש מאפיינים שהם בנויים בתוך הבירקורטיה אך הם לא יעילים, הם יוצרים בעיות. וכאן עולה השאלה האם הבירוקרטיה היא אכן המודל היעיל ביותר?
- ביקורת על הטענה האם המטרות של הארגון או הדמוקרטיה הן אכן מוסכמות – ביקורת המטרות המוסכמות – מיכלס – חוק הברזל של האוליגרכיה – חוקר את המפלגה הסוציאל דמוקרטית של גרמניה. למפלגה יש שני ערכים סוציאליזם ודמוקרטיה, הוא רואה שבעוד שהמפלגה קטנה היא בונה מוסדות דמוקרטיים מאוד מפותחים. לאט לאט מגלים שכל דבר מצריך הצבעה וזה מתסמן כדבר לא יעיל, ואז הם מקימים את "מוסדות המפלגה" ונותנים להם את הכוח לקבל החלטות. מה שטוען מיכלס קרוי "חוק הברזל של האוליגרכיה" – בכל דמוקרטיה תצמח אוליגרכיה (קבוצה קטנה של מי שמחזיק בכוח) ואוליגרכיה תמיד שואפת לשמר את הכוח בידיה שלה ולהוריש אותו למקורביה, זה דטרמיניסטי. מדוע זה ביקורת שלכל ארגון יש מטרות מוסכמות מראש? כאן קורה תהליך של הסטת מטרות- במקום המטרה המקורית של המפלגה, האוליגרכיה הזו שמחזיקה בידיה את כל הכוח מפסיקה לראות את המטרה המשותפת לכל חברי הארגון והיא מתחילה לראות מטרה אחרת. היא רואה את שימור הכוח שלה כמטרת הארגון והיא תשתמש בכל המשאבים של המפלגה על מנת לשמור על המטרות שלה. תופעה זו תקרה בכל ארגון. יש לנו עוד תהליך שקשור ל"הסטת מטרות" – לדוג' קק"ל – לאחר הקמת הארגון לא היה צריך כביכול את הארגון, ועדיין הארגון לא התפרק. הארגון הזה גדול עם כוח ויש לו אינרציה – כאשר ארגון מממש את המטרות שלו הוא מחליף אותן. הקרן הקיימת לישראל כיום נוטעת יערות, במקום המטרה המקורית של רכישת קרקעות פרטיות על ידי גיוס כספים. כלומר החלפת המטרות נועדה על מנת לשמר את עצם קיומו של הארגון – ומכאן שימור כוחם של המנהלים והמנהיגים של הארגון.
- ביקורת אופן הפעולה:
– העיקרון הפיטרי – ספר שעוסק בבירוקרטיה. הספר מתאר כל מיני "פאקים" קטנים של הבירוקרטיה. החוק הפיטרי המפורסם ביותר אומר שהבירוקרטיה מלאה באנשים שנמצאים בדרגת חוסר הכשרון שלהם. קידמנו אנשים עד שהם הגיעו לתפקיד שהם לא שווים כלום, אך יש להם קביעות, אי אפשר להוריד אותם בדרגה או לפטר אותם. כלומר הבירוקרטיה מגיעה למצב שהיא מלאה באנשים שנמצאים בעמדות שהם לא מסוגלים למלא. ואז הבירוקרטיה מתחילה לתפוח והיא הופכת ללא יעילה.
– חוק פרקינסון – מנגנון הניפוח העצמי הבלתי נשלט של הבירוקרטיה. לכל פקיד בבירוקרטיה יש אינטרס לקחת תחתיו שני פקידים נוספים – כי זה הופך את הפקיד הראשון ליותר חשוב. אך אנחנו לא רוצים שיהיה רק פקיד אחד תחתינו, כי הוא יוכל להחליף אותנו. כל אחד יהיה מומחה רק לחלק וככה אנחנו נשמור על הכוח שלנו. זה אחד החוקים שגורמים לניפוח של הבירוקרטיה מבלי קשר לביצוע שארגונים מבצעים.
בעבר ארגונים גדולים נחשבו ליותר יעילים.
הביקורות האלו מתייחסות ל"טיפוס הטהור" של וובר כסוג של מרשם- ולכן הן מוצאות בעיות.
