המניפסט הקומוניסטי – מרקס ואנגלס- סיכום

המניפסט הקומוניסטי- קרל מרקס, פרידריך אנגלס

I

מהלך ההיסטוריה כולו רצוף במאבקים בין מעמדות שנגמרו בשינויים מהפכניים של חברות. מעמדות מודרניים הם כלכליים אך מעמדות התקיימו במהלך כל ההיסטוריה בצורות שונות (אדונים וצמיתים וכו'). בחברה הבורגנית המודרנית המעמדות לא בוטלו אלא רק התנאים האופפים אותם השתנו. המעמדות הרבים של התקופה הקדם-מודרנית הצטמצמו לשני מעמדות: בורגנים ופרולטרים (פועלים). המהפכה שהחריבה את הפיאודליות היתה מהפכה בורגנית שנגרמה בגלל עליית כוחה של הבורגנות עקב תיעוש וגילוי של שווקים חדשים באפריקה, אמריקה ומזרח אסיה. כך שמעמד הביניים התעשייתי הפך לקבוצה של עשירים השולטים על תעשיות רבות ומגוונות – הבורגנים המודרניים. ככל שהמהפכה התעשייתית התקדמה והשוק העולמי גדל, כך הבורגנות התחזקה. הבורגנים החריבו את היחסים הפיאודליים ה"טבעיים" ובמקומם הפכו את המעמדות לכלכליים בלבד. הבורגנות הפכה את פעולות האדם השונות לבעלות ערך כלכלי בלבד. הבורגנות הפכה את המשפחה למערכת של יחסי ממון והרסה את הרגשות בה: הבורגנות = רשע! אין קיום לבורגנות ללא קיומו של תהליך היצור המודרני המשתנה תמידית וההרס של היחסים הקודמים בין אדונים לנשלטים. הבורגנות אינה מתייחסת לגבולות לאומיים (גלובליזציה, מישהו?) ומנצלת את כל העולם כאחד. הבורגנות הרסה את התעשיות הלאומיות ובעקבות כך – את הלאומיות. הבורגנות מביאה למודרניזציה של כל חברות העולם שהיא מגיעה אליהן. הבורגנות גרמה לעיור מוגבר עקב כך שהם היו צריכים פועלים למפעלים שלהם.  הבורגנות הגבירה את יכולת היצור של האנושות פי כמה וכמה וריכזה את הפעילות היצרנית שלה במוקדים מרכזיים.

יחסי הייצור הבורגניים שנוצרו בעקבות אמצעי הייצור המשוכללים המודרניים הפכו את תולדות התעשייה והמסחר לתולדות מרידה של כוחות היצור המודרני ביחסי היצור המודרניים. בגלל שכוחות הייצור מתפתחים מהר מדי יחסית ליחסי הייצור (התרבות הסובבת את היצור, או בעצם התרבות בכלל) קיימת תופעה של ייצור יתר שגורמת לבעיות ועיקוב של ההתקדמות האנושית עקב חוסר יכולת להתמודד עם בעיה זו. הבורגנות מנסה להתגבר על בעיה זו על ידי השמדה של כוחות יצור ועל ידי ניסיון להתפשט לשוקים לא מוכרים ולא מנוצלים ברחבי העולם. הבורגנות בעצם לא פותרת את הבעיות אלא דוחה אותן כך שהן מועצמות ובסופו של דבר יביאה עליה את כיליונה, כמו שהיא הביאה את כיליונם של האדונים הפיאודליים. הכיליון הזה יובא עליהם על ידי מעמד שהם יצרו – הפרולטרים – מעמד הפועלים המודרני.

הפרולטריון התפתח ככל שהתפתחה הבורגנות, שמשתמשת בהם כסחורה לכל דבר ומנצלת אותם כדי להגדיל את הונה ולהתפתח בעצמה. העבודה הממוכנת יצרה תחושה של חוסר קשר בין הפועל לבין התוצרת שהוא מייצר – ניכור. הפועל לא מרגיש סיפוק מעבודתו ואינו קשור למה שהוא יוצר. ההוצאות שלו מצטמצמות לבסיסיות ביותר בלבד. ככל שערך הפועלים פוחת עקב כך שהעבודה שלהם נהיית יותר פשוטה כך גם יורד השכר שמשלמים להם. באותו זמן עקב כך שכמות המכונות גדלה – גדלה גם כמות שעות העבודה של הפועל. הפרולטרים כפופים למנגנוני פיקוח חמורים של הבורגנים שהתפתחו כדי לייעל את עבודתם בזמן שהם עובדים יותר ומקבלים פחות כסף. הפועלים נהיים משועבדים למכונה, למשגיח ולבורגני שהינו בעל אמצעי הייצור ותלויים בהם להמשך קיומם. הפרולטר הופך למכשיר בידי הבורגני והבדלים בין אנשים נהיים זניחים. גם כאשר לבסוף מקבל הפועל את כספו באים שאר הבורגנים ומנצלים אותו כדי שיקנה את תוצרת מפעליהם, כך שהפרולטרים מנוצלים גם כשאינם עובדים.

בעלי המלאכה הזעירים והעוסקים במקצועות חופשיים יורדים ל"שפל מדרגת הפרולטריון" כי אין להם מספיק הון כדי להיות בורגנים והם מוכרעים על ידי המפעלים הגדולים כך שחשיבותם הופכת להיות זניחה. בנוסף גם ההערכה אליהם יורדת כי התפקיד הכלכלי שלהם נהייה הרבה פחות חשוב וכך הפרולטריון נהיה מורכב מכל החלקים באוכלוסיה שהם לא בורגנים.

המלחמה של הפרולטריון בבורגנות בד בבד עם הקמתו. התחילה עם מאבק של פועלים יחידים, המשיכה בבתי חרושת ספציפיים ולאחר מכן ענפי ייצור שלמים החלו למרוד בבורגנים שמנצלים אותם. הבורגנים רוצים לחזור ולשלוט בגורלם. (מרקס קצת הוזה פה לדעתי, הפועלים בימי הביניים לא היו אף פעם חופשיים במיוחד).

הפועלים בשלב זה (בימיו של מרקס) היו מפוזרים ומה שאיחד ביניהם לא היתה תודעה למצבם אלא תגובה לכך שהבורגנים היו מאוחדים והם היו מאוחדים נגדם. הפרולטרים בנקודה זו בהיסטוריה אינם נלחמים אם כך בבורגנים אלא בשרידי האריסטוקרטיה ביחד עם הבורגנים וכל ניצחון שהם משיגים הוא ניצחון של הבורגנות. (היו מעמד כשלעצמו).

הפרולטריון הולך וגדל ככל שהתעשייה הולכת וגדלה, וכך גם השוויון בין הפועלים גדל, השכר שלהם משתווה ברמה נמוכה אחת והעבודה שלהם נעשית דומה יותר ויותר. כתוצאה מהשתוות זו ומהתחרות הרבה בין הבורגנים לבין עצמם שמשווה גם ביניהם, הופך המאבק בין הפרולטר הבודד לבורגני הבודד למאבק בין מעמדי. הפועלים מתאחדים לאיגודים בשביל לשמור על תנאיהם וקיימות התקוממויות ואף לעיתים נדירות גם מרידות. כשמצליחים הפועלים במאבקם הם אינם מנצחים את הפרולטרים אלא הניצחון תורם לכך שהם יתאחדו עוד יותר. אמצעי התחבורה והתקשורת המודרניים (רכבות, עיתונים וכו') שנוצרו בעזרת הבורגנות, משמשים את הפועלים כדי להתקשר ולהתאחד. באמצעות קשר זה מאחדים הפועלים את מלחמתם בבורגנים בצורה שלא הייתה יכולה לקרות מאות אחדות של שנים לפניכן וכך המלחמה הופכת למלחמת מעמדות מוחלטת, מלחמה פוליטית טראנס-לאומית (מונח שאול, כמובן). מלחמה זו נחלשת עקב התחרות בין הפועלים אך חוזרת ומתחזקת כל פעם שהם מצליחים לנצל את הפרצות בקרב הבורגנים.

על ידי כך שהבורגנים משתמשים בפרולטרים למלחמה נגד האצולה הישנה, הם מקנים בידם השכלה על איך צריך למרוד ולהלחם. בנוסף לכך גם התווספתם של אנשים משכילים רבים שלא היו עד אז פועלים לפרולטריון מוסיפה לרמת ההשכלה הכללית שלהם ועוזרת להם במאבקם.

בהמשך המאבק, חלק מהמעמד השליט מבין את מאבקם ומצטרף אליהם, אלה הם המנהיגים לעתיד של הפרולטריון. הפרולטריון הם אלה שיגרמו למהפכה כי הם נוצרו על ידי הבורגנות ופועלים נגדה באופן תמידי לעומת מיני זעיר-בורגנים ואיכרים שרק מנסים לשמור את המצב כמו שהוא. (הופכים על ידי הידיעה למעמד למען עצמו)

הפרולטריון לא חי בדרך הישנה אלא בדרך חדשה לחלוטין בה הוא משועבד להון ולבעלי ההון. בשביל הפרולטרים הלאומיות, הדת והמוסר הם כלים שמקדמים אינטרסים בורגניים ומנצלים אותם (תודעה כוזבת).

כדי להגיע לשחרור על הפרולטרים להרוס את כל בניין העל (התרבות שנוצרה כדי לנצל אותם, תודעה כוזבת שוב וכו') ולהתחיל הכול מחדש. הבורגנות אינה יכולה להמשיך לשלוט כי היא לא יכולה להבטיח את תנאי החיים המתאימים למשרתיה – הפרולטריון.

II

הקומוניסטים הם מפלגת פועלים שרוצה לקדם את האינטרסים של הפועלים. הם מבליטים את האינטרסים הטראנס-לאומיים של הפועלים ככלל. הם מבינים את האינטרסים של הפועלים יותר טוב מכולם. מטרתם היא למגר את שלטונה של הבורגנות והם ביטוי טבעי של מלחמת המעמדות. המטרה של הקומוניסטים: ביטול הקניין הבורגני ובסופו של דבר ביטול הקניין הפרטי.

ביטול זה אינו נוגד את העובדה שכל אדם הוא בעלים על מה שהוא יוצר כי עובדה זו בוטלה כבר על ידי הבורגנים, ביטול הקניין הפרטי הוא המשך טבעי של כך. הקניין הפרטי כיום (בתקופתו של מרקס) הוא בידי הבורגנים בלבד ומשומש בכדי לנצל את הפרולטרים ולא כביטוי לחופש האדם כיוצר. בגלל שההון כיום לא מיוצר על ידי אדם אחד אלא על ידי אנשים רבים, מובן שההון (והקניין) צריך להיות רכוש ציבורי, ולא פרטי. הון הוא אינו כוח פרטי, אלא חברתי.

העבודה בחברה הקומוניסטית לא תהיה רק למען העבודה והייצור עצמו (מה שקורה בחברה הקפיטליסטית) אלא למען העשרת חייהם של העובדים כך שהם יתוגמלו מעבר לשכר המינימאלי שהם צריכים בשביל להמשיך לעבוד. החופש היחידי בחברה הקפיטליסטית הוא השוק החופשי וביטול של הקניין הפרטי יבטל את החופש הזה וישווה את הבורגנים לפרולטרים. הקניין הפרטי אינו משחרר אלא משעבד את הפועל לכסף ועל ידי כך – לעבודה ולבורגנים. ביטול הקניין לא יבטל את התרבות בכללה אלא יבטל את התרבות המטריאליסטית הקיימת. הרעיונות הקפיטליסטיים אינם מוחלטים וניתנים לשינוי, הסיבה שחושבים שהם לא ניתנים לשינוי היא בדיוק התודעה הכוזבת המופצת על ידי הבורגנים ובסופו של דבר משפיעה גם עליהם.

ככל שישתנו התנאים של בני האדם כך תשתנה גם תודעתם (ההוויה קובעת את התודעה). הרעיונות השולטים בכל זמן לא היו אלא רעיונותיהם של המעמד השליט. ישנה טענה שקיימות גם אמיתות נצחיות כמו חופש וצדק שהקומוניזם מנסה לבטל. אמיתות "נצחיות" אלא הן רק ביטוי לכך שבכל הזמנים שעברו היה קיים ניצול של מעמדות שונים על ידי בעלי הכוח.

יש לבטל את הלאומיות כי הפרולטריון הוא טראנס-לאומי וקיימים פרולטרים בכל המדינות ועל כולם להתאחד. לפרולטריון אין מולדת והניגודים הלאומיים בין הפרולטרים בני הלאומים השונים מתבטלים לאיטם גם כך עם עלייתו של השוק העולמי וכו'. פעולה מאוחדת של הפרולטרים מכל העמים היא התנאי הראשון לשחרורו של הפרולטריון מעול הבורגנים. בהמשך על הפרולטרים להשתלט על הדמוקרטיה ולהפוך למעמד שליט ולפעול למען הגשמתם של האידיאלים הקומוניסטיים וכך בהמשך יתבטלו המעמדות והקניין הפרטים, הפרטים יהפכו שווים, יחסי הייצור הישנים יתבטלו ואיתם גם הקונפליקט המעמדי ותקום חברה חדשה, שוויונית שתתמוך בהתפתחות החופשית של הכלל.

סיכום נוסף של המניפסט הקומוניסטי