במסגרת התיאוריה המרקסיסטית יחסי הייצור הם אופי היחסים המתקיימים בחברה ובמשק הכלכלי בין המעמדות השליטים ובין המעמדות הנשלטים (בקפיטליזם: בין הבורגנות והפרולטריון). על פי התיאוריה של קרל מרקס בכל חברה בכל זמן בהיסטוריה קיים קונפליקט מעמדי בין שתי קטגוריות חברתיות עיקריות: המעמד השלט שמחזיק בבעלות על המשאבים הדרושים לייצור הכלכלי (כלומר, אמצעי הייצור) לבין המעמד הנשלט שלו יש בעלות רק על כוח העבודה שלו והוא זה שמייצר בפועל את המוצרים והסחורות בכלכלה בעוד שמי שנהנה מהרווחים על פעילותם הוא המעמד השלט. המושג של יחסי ייצור מתקשר למונח של אופן ייצור בכך שעל פי המרקסיזם תקופות שונות מתאפיינות באופן ייצור שונה (וכן אמצעי ייצור או כוחות ייצור) הנגזרים מהטכנולוגיה שעומדת לרשות החברה ואופן ייצור זה מכתיב את התצורה שילבשו יחסי הייצור. מהפכה מתרחשת כאשר כוחות הייצור אינם יכולים להיות מוכלים במסגרת אופן הייצור ויחסי הייצור הקיימים, והחברה צריכה "להתארגן מחדש".
חופש המחאה: למה אין דמוקרטיה בלי מחאות
במשטר דמוקרטי, חופש המחאה אינו רק זכות אלא גם אחד מעמודי התווך המרכזיים לקיומה ולבריאותה של הדמוקרטיה.