עקרון שלטון העם הוא אבן היסוד של כל משטר דמוקרטי. על פי עיקרון זה, הריבונות במדינה אינה שייכת למלך, למעמד אצולה או לקבוצת שליטים – אלא לעם כולו. מקור הסמכות השלטונית הוא הציבור, והחלטות פוליטיות מתקבלות, באופן ישיר או עקיף, על ידי האזרחים עצמם.
בדמוקרטיה ייצוגית, שהיא הצורה הנפוצה ביותר כיום, העם מממש את ריבונותו באמצעות בחירות חופשיות, כלליות, שוות, חשאיות ומחזוריות. בבחירות אלו האזרחים בוחרים את נציגיהם לרשות המחוקקת (למשל הכנסת בישראל), אשר מצידה ממנה את הרשות המבצעת ומפקחת עליה. כך נשמר הקשר בין העם לבין השלטון.
עקרון שלטון העם אינו מתמצה בהליך הבחירות בלבד. הוא כולל גם את זכות הציבור לבקר את השלטון, להשתתף בדיון הציבורי, להפגין, להתאגד ולהשפיע על קבלת החלטות לאורך כל ימות השנה—ולא רק פעם בכמה שנים בקלפי. הוא עומד בבסיס הערכים הדמוקרטיים של חירות, שוויון והשתתפות, ומאפשר שמירה על שלטון אחראי ומוגבל.
עם זאת, שלטון העם חייב לפעול במסגרת של מגבלות: לצד עקרונות כמו שלטון החוק, הפרדת רשויות ושמירה על זכויות האדם, הוא מתפקד כחלק ממערכת מורכבת שמטרתה להבטיח יציבות, צדק ושמירה על חירויות הפרט. בכך, שלטון העם הוא לא רק ביטוי לרצון הרוב, אלא מנגנון המשלב סמכות עם אחריות.
מאמרים וסיכומים על עקרון שלטון העם
מה אומר (ומה לא אומר) שלטון העם בדמוקרטיה
ריבונות העם מהדמוקרטיה האתונאית ועד הדמוקרטיה הליברלית
היחסים בין שלטון העם וזכויות אדם
