עקרון שלטון העם הוא לב ליבה של הדמוקרטיה: העם הוא הריבון, ובידיו הסמכות לבחור את נציגיו ולהשפיע על מדיניות המדינה. לעומתו, עקרון שלטון החוק קובע כי החוק הוא עליון – גם על השלטון עצמו, וכל אדם ומוסד כפופים לו.
שני עקרונות אלה נדמים לעיתים כנמצאים בעימות: אם העם הריבון – כיצד ייתכן שמגבלות חוקיות מגבילות את רצונו? ואם החוק הוא עליון – מהי משמעותה של ריבונות העם? כדי להבין את הקשר המורכב בין השניים, עלינו לבחון את המתח, ההשלמה והאיזונים ביניהם.
שלטון העם – הריבונות בידי הציבור
בדמוקרטיה ייצוגית, האזרחים בוחרים את נציגיהם לכנסת או לפרלמנט. אלו מחוקקים חוקים, קובעים מדיניות, ומנהלים את ענייני המדינה בשם הציבור. לפי עיקרון זה, לעם הזכות לשנות את חוקי המדינה ואת זהות מנהיגיה, כל עוד הוא עושה זאת באמצעות הכלים הדמוקרטיים.
עקרון שלטון העם שואף להגשמת רצון הרוב, אך בדמוקרטיה ליברלית – הוא מתקיים לצד עקרונות מגבילים, וביניהם שלטון החוק.
שלטון החוק – לא שלטון של אנשים, אלא של כללים
עקרון שלטון החוק מבטיח שמוסדות השלטון יפעלו בתוך מסגרת חוקית, ושהחוק ייושם באופן שוויוני על כל אדם – מן האזרח הפשוט ועד לראש הממשלה.
המשמעות המעשית של עקרון זה היא שלשלטון אין סמכות לפעול כרצונו – גם אם יש לו רוב בפרלמנט. לא ניתן, למשל, להפקיע רכוש פרטי או לעקוף זכויות אדם בלי הסמכה מפורשת בחוק או בלי ביקורת שיפוטית.
האם שלטון החוק מגביל את שלטון העם?
כן – וזה בדיוק תפקידו. שלטון החוק אינו נוגד את שלטון העם, אלא מגדיר את גבולותיו. בדמוקרטיה ליברלית, ריבונות העם אינה מוחלטת. גם אם רוב הציבור תומך במהלך מסוים, החוק עלול לקבוע שזה בלתי חוקי, או שבית המשפט יכול לפסול חקיקה הפוגעת בזכויות יסוד.
המטרה היא למנוע מצבים של "עריצות הרוב" – כאשר רוב זמני עלול לפגוע בזכויות המיעוט או בחוסן המשטר הדמוקרטי.
שלטון החוק כמגן של שלטון העם
למעשה, שלטון החוק הוא גם תנאי לשלטון העם האמיתי. ללא מערכת חוקית תקפה, אין משמעות לבחירות חופשיות, ואין דרך להבטיח שהרוב לא ינצל את כוחו לרעה.
החוק מאפשר לקיים מערכת בחירות הוגנת, להבטיח חופש ביטוי, חופש התאגדות, חופש עיתונות – כל אלה כלים הכרחיים לתפקוד של שלטון העם. ללא שמירה על חוק, הציבור לא יוכל לדעת את האמת, להביע את עמדותיו או להחליף שלטון.
דוגמאות מהמציאות: ישראל ומדינות העולם
בישראל, המתח בין שלטון העם לשלטון החוק בא לידי ביטוי, למשל, בביקורת על בג"ץ כאשר הוא פוסל חוקים שעברו בכנסת. תומכי עמדת הרוב טוענים שבית המשפט "מבטל את רצון העם", אך מתנגדיהם מדגישים שהחוק – ובית המשפט כאוכף החוק – מגנים על זכויות המיעוטים ועל הדמוקרטיה עצמה.
במדינות כמו הונגריה ופולין, ראינו כיצד ממשלות נבחרות מחלישות את בתי המשפט ואת שלטון החוק בשם "רצון העם" – אך התוצאה היא פגיעה חמורה בדמוקרטיה.
סיכום: הרמוניה בתוך מתח
שלטון העם ושלטון החוק הם שני עקרונות משלימים ולא סותרים. ריבונות העם מעניקה לגיטימציה לשלטון – אך רק בתוך כללי המשחק החוקתיים. שלטון החוק מוודא שהכוח הדמוקרטי יפעל באופן מוגבל, אחראי וצודק – גם כלפי אזרחים שאין להם רוב.
במילים אחרות: שלטון החוק מבטיח ששלטון העם לא יהפוך לשלטון של הפחד.
לקריאה נוספת: עקרון שלטון החוק מול הכרעת הרוב
עקרון שלטון העם – אסופת סיכומים
