מהות הכנסת כרשות מחוקקת
הכנסת היא בית הנבחרים של מדינת ישראל והרשות המחוקקת של המדינה. היא מוסד מרכזי בדמוקרטיה הישראלית, דרכו בא לידי ביטוי עקרון שלטון העם: אזרחי המדינה בוחרים את נציגיהם, וחברי הכנסת מייצגים את רצון הציבור ואת האינטרסים שלו בזירה הפוליטית.
מעמד הכנסת
לכנסת מעמד עליון וריבוני במערכת השלטון, בשל תפקידיה הייחודיים כרשות מחוקקת וכרשות מכוננת. משמעות הדבר היא כי הכנסת מוסמכת לא רק לחוקק חוקים אלא גם לעצב את המסגרת החוקתית של המדינה – כלומר, לקבוע את עקרונות היסוד של השלטון והמשטר.
תפקידי הכנסת
לכנסת שלושה תפקידי ליבה:
כרשות מחוקקת – תפקידה העיקרי הוא לחוקק את חוקי המדינה. כל חוק עובר תהליך של קריאה ודיון במליאת הכנסת ובוועדותיה.
כרשות מכוננת – מוסמכת לקבוע חוקה או לעצב את חוקי היסוד של מדינת ישראל, שבהיעדר חוקה מלאה משמשים כבסיס המשפטי העליון.
כמפקחת על הרשות המבצעת – הכנסת מפקחת על פעולות הממשלה באמצעות שאילתות, דיונים, הצבעות אי-אמון, ובאמצעות ועדות שונות. היא גם בוחרת את נשיא המדינה ואת מבקר המדינה.
הרכב הכנסת
בכנסת מכהנים 120 חברי כנסת, הנבחרים בבחירות כלליות ויחסיות. כל מפלגה שעוברת את אחוז החסימה מקבלת ייצוג יחסי בכנסת, באמצעות סיעה. הרכב זה משקף את הגיוון והפלורליזם בחברה הישראלית ומדגיש את העיקרון הדמוקרטי של ייצוג מגוון קולות ודעות.
קואליציה ואופוזיציה
הכנסת מחולקת לשתי קבוצות עיקריות:
סיעות הקואליציה – המפלגות התומכות בממשלה. לרוב הן מהוות את הרוב בכנסת ומחזיקות בעמדות השפעה רבות, כולל רוב בוועדות.
סיעות האופוזיציה – המפלגות שאינן תומכות בממשלה. הן מהוות לרוב את המיעוט ותפקידן העיקרי הוא לבקר את פעולות הממשלה ולהציע חלופות.
ההבחנה בין קואליציה לאופוזיציה משפיעה על יחסי הגומלין בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, כמו גם על חלוקת העבודה השוטפת של הכנסת.
מבנה העבודה בכנסת
עבודת הכנסת מתנהלת בשני מסלולים עיקריים:
המליאה – הגוף המרכזי שבו משתתפים כלל חברי הכנסת. כאן מתבצעים דיונים בנושאים שונים, כולל הצעות לסדר היום, שאילתות והצבעות אי אמון.
הוועדות – היכן שמתקיים רוב הדיון המעמיק והמעשי. הוועדות מטפלות בהצעות חוק, בבדיקת תקנות (חקיקת משנה), ובנושאים שהועברו אליהן מהממשלה או מהמליאה. הרכב הוועדות נקבע לפי ייצוג יחסי של הסיעות, דבר שמעניק לרוב לקואליציה שליטה בוועדות.
סוגי חקיקה בישראל
בישראל קיימים שני סוגי חקיקה עיקריים:
חקיקה ראשית – חוקים שנחקקים על ידי הכנסת עצמה. הם כוללים קביעת כללים ועקרונות כלליים, ומהווים את הבסיס המשפטי לפעולת המדינה.
חקיקת משנה – תקנות, צווים והוראות שמותקנים על ידי הממשלה או אחד משריה, כדי ליישם בפועל את החוקים שנחקקו בכנסת. חקיקת משנה חייבת להיגזר מהחוק הראשי ואין היא רשאית לסתור אותו.
סיכום
הכנסת ממלאת תפקיד מפתח בדמוקרטיה הישראלית: היא הגוף המרכזי לייצוג הציבור, לקביעת חוקים, לפיקוח על הרשות המבצעת ולעיצוב עקרונות המשטר. עקרונות של פלורליזם, ריבונות העם והפרדת רשויות באים לידי ביטוי במבנה ובאופן פעולתה.
מתוך: סיכומים לבגרות באזרחות
