שלטון העם הוא עיקרון יסוד בדמוקרטיה. הוא קובע כי הריבונות במדינה שייכת לעם, והחלטות פוליטיות צריכות להתקבל על ידי הציבור או נציגיו הנבחרים. זכויות האדם, לעומת זאת, הן זכויות בסיסיות השייכות לכל אדם באשר הוא – ללא תלות ברוב, מיעוט, מגדר או דעה פוליטית.
שני עקרונות אלה הם אבני יסוד במשטרים דמוקרטיים, אך לא פעם מתקיים ביניהם מתח מובנה. מה קורה כאשר רצון הרוב מתנגש בזכויות הפרט? והאם יש דרך ליישב בין השניים?
שלטון העם – לא תמיד ליברלי
בעשורים האחרונים רווחת התופעה של דמוקרטיות לא ליברליות – משטרים שבהם מתקיימות בחירות חופשיות, אך זכויות האדם נפגעות בשם "רצון העם". ממשלות מצמצמות את חופש העיתונות, פוגעות בזכויות מיעוטים או מחלישות את בתי המשפט – בטענה שהן פועלות לפי מנדט דמוקרטי מהבוחרים.
גישה זו רואה את ריבונות העם כערך עליון, גם אם היא באה על חשבון זכויות אדם. אולם, גישה זו חוטאת להבנה עמוקה יותר של הדמוקרטיה.
זכויות אדם כדמוקרטיה אמיתית
דמוקרטיה איננה רק מנגנון של בחירות, אלא מערכת של ערכים, ובראשם ההכרה בכבוד האדם, חירותו ושוויונו. כל עוד זכויות האדם אינן מובטחות לכול – לרבות מיעוטים, קבוצות מוחלשות או בעלי דעות חריגות – אין שלטון העם אמיתי, אלא שלטון הרוב בלבד.
מערכת חוקתית המגנה על זכויות האדם משמשת כמעצור לכוחו של הרוב. בתי המשפט, מוסדות ביקורת, חופש העיתונות והזכות להפגין – כל אלה מבטיחים ששליט שנבחר לא יהפוך לרודן באמצעות הקלפי.
כיצד מיישבים את המתח?
הדרך ליישב את המתח בין שלטון העם וזכויות האדם טמונה בהבנתם כערכים משלימים ולא סותרים. ריבונות העם מעניקה לגיטימציה לפעולה השלטונית, אך זכויות האדם קובעות את גבולותיה.
המשטר הדמוקרטי הנאור מגן על הזכויות גם כשזה אינו פופולרי. כוחו נמדד לא רק ביכולתו לייצג את הרוב, אלא גם בשמירה על זכויות המיעוט.
סיכום
שלטון העם וזכויות האדם אינם אויבים – אלא בני ברית במאבק למען חברה צודקת, חופשית ושוויונית. דמוקרטיה אמיתית איננה רק שלטון הרוב, אלא שלטון העם בתוך גבולות המוסר והחוק – גבולות שמציבה ההכרה בזכויותיו הבלתי ניתנות לשלילה של כל אדם.
לקריאה נוספת: עקרון שלטון העם – אסופת סיכומים
חזרה אל: סיכומים באזרחות לבגרות
