שלטון העם הוא עיקרון יסוד במשטרים רבים ברחבי העולם. אך איך נולד הרעיון הזה, כיצד הוא השתנה לאורך הדורות, והאם מה שנחשב לדמוקרטיה היום הוא אותו שלטון עם מהעבר? מסע קצר בזמן חושף את השורשים ההיסטוריים, הגלגולים והמתחים שבבסיסו של עקרון שלטון העם.
ראשיתו של שלטון העם: אתונה הקלאסית
הדמוקרטיה הראשונה נולדה באתונה של המאה ה-5 לפנה"ס. שם, לראשונה בהיסטוריה, הונהג משטר שבו אזרחים (גברים, ילידי העיר) קיבלו את הזכות להשתתף ישירות בקבלת ההחלטות – באסיפות עם, במשאלים ובבחירות. הרעיון המרכזי היה פשוט: העם הוא הריבון.
אך שלטון העם בדמוקרטיה האתונאית לא היה כוללני: נשים, עבדים ומהגרים היו מודרים. ובכל זאת, הוא סלל את הדרך למחשבה הפוליטית הדמוקרטית המערבית.
ימי הביניים והרנסנס: דעיכת הריבונות העממית
במהלך ימי הביניים נשלטו מרבית החברות האירופיות על ידי מלכים, אצילים וכנסיות. רעיון שלטון העם נדחק לשוליים, והתפיסה הרווחת הייתה של "זכות אלוהית למלוכה". עם זאת, תהליכים כמו עליית הערים, הקמת פרלמנטים והתפתחויות משפטיות (כגון המגנה כרטה באנגליה) החלו להחזיר אט־אט את רעיון הריבונות העממית אל מרכז הבמה.
העת החדשה: לוק, רוסו והמהפכות
במאה ה-17 וה-18 עקרון שלטון העם קיבל משנה תוקף במשנתם של הוגים כמו ג'ון לוק וז'אן-ז'אק רוסו. לוק טען כי מקור הסמכות הפוליטית הוא בהסכמת הנשלטים, ואילו רוסו הדגיש את "הרצון הכללי" – ביטוי של ריבונות עממית מוחלטת.
המהפכה האמריקאית (1776) והמהפכה הצרפתית (1789) העניקו לרעיון הזה ביטוי פוליטי וחוקתי. מאז, שלטון העם הפך לעיקרון מוצהר בדמוקרטיות רבות.
המאה ה-20 וה-21: דמוקרטיה ייצוגית וליברלית
בעידן המודרני, שלטון העם מתורגם לרוב לדמוקרטיה ייצוגית, שבה האזרחים בוחרים נציגים הפועלים בשמם. בדמוקרטיה הליברלית, נוסף ממד חשוב – זכויות האדם, חופש הביטוי, והגנה על מיעוטים. בכך נוצר מתח מובנה: עד כמה שלטון הרוב רשאי לפגוע בזכויות הפרט?
סיכום
שלטון העם עבר גלגולים רבים – מדמוקרטיה ישירה באתונה, דרך חשיבה פילוסופית מהפכנית, ועד לדמוקרטיה הליברלית המודרנית. עקרון זה ממשיך לעורר שאלות קריטיות: מי נחשב ל"עם"? עד כמה העם באמת שולט? ומה קורה כשהרוב מבקש לפגוע בזכויות המיעוט?
לקריאה נוספת: עקרון שלטון העם – אסופת סיכומים
