בספר "התפסן בשדה השיפון", ג'. ד. סלינג'ר מציג תמונה חריפה של תחושת הניכור בחברה המודרנית דרך עיניו של הולדן קולפילד. הניכור הזה לא רק ממלא תפקיד מרכזי בעלילה, אלא גם מעצב את חווייתו של הולדן בעולם שבו הוא חי. דרך דמותו של הולדן, סלינג'ר מבקר את החברה המערבית בעידן המודרני – חברה שמאופיינת בחוסר כנות, בניכור רגשי ובפגיעות עמוקה של האדם הבודד בתוך המערכת החברתית.
כבר בתחילת הספר ברור שהולדן מרגיש אאוטסיידר. הוא מדבר על חבריו לכיתה, מוריו, ובני משפחתו במונחים ביקורתיים וציניים, ומביע סלידה עמוקה מהצביעות שהוא מזהה אצלם. הוא מאמין שהאנשים סביבו עסוקים בהעמדת פנים, משתתפים במשחק חברתי שבו עליהם להסתיר את רגשותיהם האמיתיים ולשחק תפקידים שהחברה מכתיבה להם. מבחינת הולדן, החברה כולה "מזויפת" – מושג שהוא חוזר עליו שוב ושוב לאורך הסיפור.
חלק משמעותי מתחושת הניכור של הולדן נובע מהפער בין העולם שהוא חווה לבין הציפיות של החברה ממנו. הולדן חש שהמבוגרים סביבו רואים בו נער חסר אחריות שצריך להתאים את עצמו לנורמות חברתיות ולמערכת החינוך, אך הוא עצמו מסרב להתיישר עם אותן ציפיות. הוא מרגיש שלא מקשיבים לו באמת ולא מבינים אותו – וכך הניכור גדל.
הביקורת של הולדן על החברה אינה מוגבלת רק לסביבה הקרובה שלו; היא משקפת ביקורת רחבה יותר על התרבות המערבית של התקופה. סלינג'ר, באמצעות הולדן, מעביר ביקורת על הקפיטליזם, הצרכנות ועל ההתמסרות לערכים שטחיים וחומריים. הולדן מתעב את כל מה שנתפס בעיניו כמערכת מסחרית מנוכרת – החל מהמורים שרק מעבירים שיעורים כדי לקבל משכורת, ועד לפרסומות שהוא רואה בעיר שמקדמות סגנון חיים חיצוני וריקני.
למרות שהוא דוחה את החברה שסביבו, הולדן אינו חף מרגשות של בדידות וגעגוע לקשר אנושי. זהו אחד הפרדוקסים המרכזיים באופיו: בעוד שהוא מתנגד למוסדות החברתיים ומבקר את אלו שסביבו, הוא גם משתוקק לקשרים אמיתיים ולחוויות אותנטיות. בסצנות רבות הוא מנסה ליצור קשר עם אנשים זרים – כמו המורה הישיש מר אנטוליני, הנזירות שהוא פוגש בבית הקפה, או אפילו נהגי המוניות שהוא משוחח איתם – אך שוב ושוב מוצא עצמו מאוכזב וחוזר לתחושת הבדידות הראשונית.
הניכור המודרני שמציג סלינג'ר דרך הולדן הוא לא רק תוצר של חוויות אישיות אלא גם שיקוף של התהליכים החברתיים הרחבים יותר שהתרחשו באותה תקופה. בשנות ה-50 בארצות הברית, החברה עברה שינויים משמעותיים, עם עלייה במעמד הביניים, דגש על הצלחה חומרית ושגשוג כלכלי, לצד תחושת אי-נחת הולכת וגוברת בקרב חלקים מסוימים באוכלוסייה. סלינג'ר מבטא את התחושה הזו דרך הולדן, שמוצא את עצמו אבוד בעולם שבו הערכים החברתיים אינם תואמים את מה שהוא מאמין בו.
סלינג'ר לא מציע פתרונות ישירים לניכור הזה. הספר אינו מציע לקוראים כיצד "לתקן" את החברה או את הנפש של הולדן. במקום זאת, הוא מציג תמונה מורכבת של אדם צעיר שמנסה למצוא את מקומו בעולם מנוכר, שבו האמיתיות היא נדירה וההבנה ההדדית היא מצרך נדיר עוד יותר. ייתכן והמסר של סלינג'ר הוא שהניכור הזה הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה המודרנית, ושעל כל אחד להתמודד איתו בדרכו.
בסופו של דבר, הניכור בחברה המודרנית, כפי שהוא מתואר ב"התפסן בשדה השיפון", אינו רק חוויה אישית של הולדן קולפילד, אלא גם ביקורת רחבה יותר על המציאות החברתית שבה כולנו חיים. זו קריאה כואבת אך חשובה, שמזמינה את הקוראים להרהר במקומם בתוך המערכת החברתית ובקשרים האנושיים שהם מטפחים בעולם שיכול לעתים להיות מנוכר ומבולבל.
