סיכום טוב של ספרו של ג'.ד.סלינג'ר "התפסן בשדה השיפון" כולל תקציר, רגע, ניתוח העלילה ואפיון הדמויות והמוטיבים.
ראו גם: התפסן בשדה השיפון – תקציר העלילה
רקע הסטורי-חברתי ל -"התפסן בשדה השיפון":
"הדור האבוד" – קבוצת סופרים אמריקניים שהתפתחה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. יסודות חוזרים בכתיבתם של חברי הקבוצה – אכזבה מהחברה האנושית הברוטאלית בעלת הנטייה להרס עצמי והתמקדות באדם שחש ייאוש, חוסר אונים וחוסר מטרה בחיים.
"דור הפצצה" – קבוצת סופרים שהיוותה דור המשך לקבוצת "הדור האבוד" והתפתחה בעקבות מלחמת העולם השנייה והטלת הפצצה האטומית.
דור זה פירש את חיי האדם כקצרים וכחסרי משמעות, כי האדם הפך למאיים על קיומו שלו. יסודות חוזרים בכתיבתם של חברי הקבוצה – עיסוק בנושאים אפוקליפטיים ושאלות קיומיות, והתמקדות בנזק הפיזי והנפשי של המלחמה.
ג'יי די סלינג'ר – נולד בניו יורק ב-1919 ולמד בפנימייה צבאית. הוא נדד בין כמה קולג'ים (כמו גיבור הספר הולדן קולפילד). השתתף במלחמת העולם השנייה בפלישה לאירופה ובקרבות מרכזיים במלחמה (כאחיו של הולדן – ד"ב). סלינג'ר (כמו הולדן) בעל השקפת עולם פציפיסטית, פירסם גם סיפורי קצרים ובכתיבתו רצה ליצור מחאה חברתית. כיום, חי בבדידות בבית ביער בניו המפשייר בצפון מזרח ארה"ב, זאת תוך ניתוק חברתי מוחלט (כמו הולדן ברומן, השואף להתנתק מהחברה).
סגנון הכתיבה של התפסן בשדה השיפון:
חיקוי סגנון דיבור של נערים מסוגו של הולדן בסוף שנות הארבעים: שפה בוטה, שפת דיבור ע"י מילות קישור (אבל, ו' החיבור), עמוסה בקללות. שפה מצומצמת מאוד. מעבר לשפה הנמוכה ניתן להבחין באמצעות בחירת המילים, את ביטויי הכעס הרב שיש להולדן על החברה שבה חי. חיקוי השפה הזאת ברומן מציג תיאור אמין של נער במצוקה.
רומן חניכה – התפסן בשדה השיפון הוא רומן חניכה – יצירה המתארת תהליך התבגרות ובחירה בין כמה אופציות. ברומן עוברת הדמות מסע לגילוי האני שלה. ניתן להשוות את התהליך שעובר הגיבור ברומן החניכה למתרחש ב"טקסי המעבר" של שבטים מסויימים בהם האדם מכין את עצמו לקראת בגרות. הוא לומד להכיר את עצמו, את היכולת שלו, את דעותיו ואת אמונותיו – כל אלה יוצרים את הזהות העצמית שלו.
ספרות חניכה נוספת: "האודיסאה" – סיפורו של אודיסאוס שעובר לאחר מלחמת טרויה "מסע חניכות" של כעשר שנים בדרכו חזרה לביתו, "דייויד קופרפילד" – של צ'רלס דיקנס אותו הולדן מזכיר בעמוד הראשון של הרומן – רומן המתאר תהליך חניכות של ילד צעיר באנגליה עד בגרותו.
רומן פיקרסקי – רומן תחנות כל הזמן הגיבור עובר ממקום למקום ולומד משהו בכל תחנה.
במסעות עם מטרה – המסע הוא חיצוני. במסעות בלי מטרה – המסע הוא פנימי וחיצוני כאחד והולדן בסופו של דבר מכיר את עצמו יותר טוב ועובר בעצם מסע התבגרות מסוים.
כותרת הרומן "התפסן בשדה השיפון":
כותרת הרומן "התפסן בשדה השיפון" נלקחה משיר סקוטי אותו מזכיר הולדן בשיחה עם פיבי:"אם אדם תופס אדם קרב בשדה שיפון". פיבי מתקנת אותו שזה: "אם אדם פוגש אדם קרב בשדה השיפון." פיבי אמנם צודקת אך אין זה משנה את התמונה הממצה את השליחות שלקח על עצמו – להציל ילדים המשחקים ורצים בשדה שיפון מנפילה מהצוק, כאשר אין שם איש מבוגר שיעזור להם. משמעותו של החלום היא שהולדן רוצה להציל את הילדים לא ייפלו לעולם המבוגרים המזויף והצבוע, כפי שקרה לו. בשלב מוקדם יותר בסיפור הוא מתאר כיצד ילד קטן הולך ברחוב על קצה המדרכה ושר לו את אותו השיר, כאשר הוריו לא שמים לב אליו והוא עלול ליפול לכביש ולהיפגע מהמכוניות.
עוד נקודה חשובה הקשורה לנושא התפסן היא רעיון החזקים מול החלשים. הולדן אומר בתחילת הסיפור לספנסר כי "החיים הם באמת משחק…" – המבוגרים קובעים שהחיים הם משחק ושצריך לשחק לפי הכללים. הולדן בוחר להתעלם מהכללים ולא משחק לפיהם. "אבל אם אתה נמצא בצד השני…" – כלומר אם אתה חלש ולא יכול לשחק ע"פ הכללים, אתה נדפק. וזה מה שמטריד את הולדן לכל אורך הסיפור, גורל החלשים בעולם החזקים, התמימות של הילדים אותה הוא רוצה להציל מהידרדרות לצביעות של המבוגרים (מההתבגרות), ומה עושים הברווזים בחורף כשהאגם קפוא.. רעיון התפסן נובע מכך שהוא רוצה שהילדים יישארו ילדים. הוא שם לב לילדים שבסביבתו והילדה האהובה עליו היא כמובן אחותו פיבי. למרות זאת כאשר היא רוצה לעזוב את הבית איתו הוא אינו מסכים, כי יודע שעליה לגדול עם הוריה (מקבל את המוסכמות).
סיכומי נושאים ב-"התפסן בשדה השיפון"
התפסן בשדה השיפון – אמצעים אומנותיים
סיכום:
התפסן בשדה השיפון הוא רומן פסימי מאוד ביסודו, ומתאים לספרות שנכתבה אחרי מלחמת העולם השנייה. בני האדם אחרי המלחמה החלו במירוץ אחרי חומרניות יתרה כפי שמתבטאת ב"חלום האמריקני". זאת תוך הזנחה של ערכים הומניסטיים, שבאו על פי סלינג'ר, בורמן זה, על חשבונם של ילדים רכים הגדלים להיות צבועים ומזוייפים כמו הוריהם. יש הרואים את חלומו של הולדן כאופטימי. הולדן יציל את הילדים מנפילה לעולם מבוגרים כואב ופוגע.
המסקנה של "התפסן בשדה השיפון" היא, שכזה הוא העולם ואם האדם רוצה להשתלב בו עליו להיות שותף למערכת מוסכמות מסוימות, גם אם אינו מוכן לקבל אותם. בגלל זה הולדן נמצא במוסד, כדי "לשפר" את מצבו. לעומת זאת, הולדן מספר כי חלומו הגדול הוא לחיות בבדידות בבית ביער רחוק מבני האדם (כפי שעשה סלינג'ר עצמו). הסוף הפתוח של הרומן משאיר את הקורא לקבוע בעצמו מהי ההחלטה הנכונה.
