"הטרגדיה של נחלת הכלל" היא מונח שטבע האקולוג גארט הארדין ב-1968 כדי לתאר דילמה המתעוררת ביחס למשאבים משותפים שונים. במצב של בעלות משותפת על נכס (כמו מרחב, מים, אוויר וכו') פעולות של משתמשים בודדים המונעים על ידי האינטרס האישי שלהם, בסופו של דבר פוגעות בטובת הכלל ומובילות לדלדול או הרס של המשאב המשותף. למרות שפעולות אלו עשויות להיות רציונליות מנקודת המבט של היחיד, הן מנוגדות לאינטרס המשותף של כל המשתמשים. התוצאה הקולקטיבית היא ניצול יתר ועירוב המשאב עבור כולם.
הטרגדיה של נחלת הכלל מדגישה את הקונפליקט שבין אינטרסים אינדיבידואליים לטובת הקולקטיב. כל משתמש בודד יכול להרוויח מניצול המשאב המשותף, בעוד שעלויות הדלדול והזיהום מתחלקות בין כל המשתמשים. תמריץ זה מעודד שימוש יתר וניהול כושל של המשאב, המובילים לדלדול משאבים חמור. הטרגדיה של נחלת הכלל ממחישה את האתגר והצורך באסטרטגיות ממשל וניהול יעילות כדי לאזן בין צרכים אינדיבידואליים לקיימות לטווח ארוך של משאבים ציבוריים.
דוגמא לטרגדיה של נחלת הכלל: סוגיות סביבתיות
דוגמאות להשלכות של טרגדיה זו נמצאות בתחומים סביבתיים, כלכליים וחברתיים רבים. משאבי טבע כמו דיג, יערות, מקורות מים ואיכות אוויר הם דוגמאות קלאסיות לנחלת הכלל. דיג יתר באוקיינוסים משמש המחשה ברורה – דייגים בודדים נהנים מללכוד כמה שיותר דגים, אך ללא וויסות, אוכלוסיות הדגים קורסות, פוגעות במערכת האקולוגית והמפרנסות של קהילות התלויות בדיג. דוגמה נוספת היא כריתת יערות באמזונס לטובת חקלאות וגידול בקר, המונעת על ידי רווחים כלכליים פרטיים אך גורמת לאובדן מגוון ביולוגי, הפרעות באקלים וסיכון לבתי גידול של אוכלוסיות ילידיות.
מעבר להשלכות הסביבתיות, הטרגדיה של נחלת הכלל פוגעת גם במערכות כלכליות וחברתיות. מוצרים ציבוריים כמו אוויר צח, מים נקיים וקרקעות ציבוריות עלולים לסבול משימוש יתר ותת-השקעה. עומסי תנועה בערים ממחישים צורה חברתית של הטרגדיה – כבישים, משאב ציבורי, נסתמים בשל שימוש מוגזם על ידי כלי רכב פרטיים, מה שמוביל לחוסר יעילות וזיהום.
האתגר הגלובלי של שינויי אקלים וההתחממות הגלובלית מהווה דוגמה מורכבת לטרגדיה של נחלת הכלל. פליטת גזי חממה על ידי מדינות וחברות השואפות לצמיחה כלכלית מביאה לשינויים קיצוניים באקלים ולנזקים סביבתיים שמשפיעים על כולנו. זוהי דוגמה לטרגדיה של נחלת הכלל גלובלית.
ניתן לפתור ולמתן את השלכותיה של טרגדיית נחלת הכלל באמצעות פתרונות ואסטרטגיות ניהול מוסכמים. עבודתה החלוצית של אלינור אוסטרום, חתנת פרס נובל בכלכלה, הראתה כי קהילות יכולות לנהל משאבים משותפים בצורה בת-קיימא מבלי להזדקק להפרטה או התערבות ממשלתית. המחקרים שלה זיהו גורמי הצלחה כגון קביעת גבולות ברורים, התאמת כללים לתנאים המותאמים לתנאים המקומיים, קבלת החלטות קולקטיביות, מנגנוני ניטור ואכיפה ותהליכי פתרון סכסוכים.
