אלינור אוסטרום, כלת פרס נובל לכלכלה בשנת 2009, הציעה גישה מהפכנית להבנת ההתמודדות עם משאבים משותפים של "נחלת הכלל" (commons) כמו מים, קרקעות מרעה ודגה. בניגוד לגישה המסורתית, שגרסה כי משאבים כאלה יובילו תמיד ל"טרגדיית נחלת הכלל"—קריסה הנובעת משימוש יתר ותאוות בצע אישית—אוסטרום טענה כי קהילות יכולות לפתח מערכות חוקים וניהול מקומיות שמרסנות את האינטרסים הפרטיים ומקדמות יעילות ושימור.
מהי תאוות בצע בהקשר כלכלי?
תאוות בצע מתבטאת ברצון למקסם רווחים או משאבים תוך התעלמות מהשלכות ארוכות טווח על הזולת או הסביבה. בגישה הנאו-קלאסית, תאוות הבצע נתפסת כגורם מניע בשוק החופשי, שמביא להקצאה יעילה של משאבים. אולם במקרים של משאבים משותפים, תאוות בצע אינדיבידואלית מובילה לשימוש יתר, נזק אקולוגי וחוסר קיימות. במילים אחרות, היעילות הכלכלית נשחקת כשהאינטרס הפרטי משתלט על האינטרס הקהילתי.
אוסטרום הדגימה באמצעות מחקריה שקהילות מסוגלות לפתח מנגנונים עצמאיים לניהול משאבים משותפים באופן שמונע ניצול יתר. מודלים אלו, הנקראים "מוסדות קהילתיים", כוללים חוקים, נורמות ומנגנוני אכיפה שמקדמים שיתוף פעולה ומרתיעים תאוות בצע.
המרכיבים המרכזיים של מוסדות אלו כוללים:
- גבולות ברורים: הגדרת המשאב והמשתמשים המורשים בו.
- חוקים מותאמים: כללים המתייחסים לצרכים המקומיים וליכולות הכלכלה הקהילתית.
- מנגנוני ניטור: חברי הקהילה עצמם עוקבים אחר השימוש במשאב.
- אכיפה הדרגתית: ענישה פרופורציונלית להפרות.
- מנגנוני פתרון סכסוכים: נגישות למנגנונים מקומיים לפתרון מחלוקות.
- מעורבות מקומית: החלטות מתקבלות בהשתתפות המשתמשים עצמם.
מעבר ליעילות: קהילה ככוח מוסרי
בניגוד לתפיסה הרואה בממשל מרכזי או בשוק הפרטי פתרונות יחידים, אוסטרום הדגישה את גמישות המוסדות הקהילתיים. לדוגמה, בניהול אגני מים בהודו או ביערות קהילתיים בנפאל, קהילות הצליחו לצמצם עלויות ולהבטיח שימוש ארוך-טווח במשאב תוך מקסום הרווחים. תאוות הבצע נבלמה בזכות אכיפה קהילתית הדוקה ומנגנונים המעודדים אחריות אישית וקבוצתית.
מעבר להיבט הכלכלי, המודלים של אוסטרום מציעים גישה שמקדמת ערכים מוסריים כמו אחריות הדדית וצדק חברתי. כשחברי קהילה פועלים בשיתוף פעולה, נוצר חוסן חברתי שממתן את הדחף לניצול עצמי. תאוות הבצע, שמזוהה פעמים רבות עם תחושת ניכור ותחרותיות, מוחלפת במנגנונים של אמון וערבות הדדית.
עבודתה של אוסטרום מהווה קריאת כיוון לשילוב קהילות בקבלת החלטות, במיוחד בעידן של אתגרים אקולוגיים וכלכליים. היא מזכירה לנו שפתרונות לריסון תאוות הבצע האנושית אינם נמצאים רק במערכות חוקים חיצוניות או בשוק, אלא גם בכוחן של קהילות לבנות מנגנונים חכמים ויעילים. מודלים אלו יכולים להוות השראה למדינות, ארגונים ויוזמות פרטיות, במיוחד בעולם המתמודד עם סוגיות של משאבים מתכלים. אוסטרום מוכיחה כי לא תאוות הבצע, אלא שיתוף הפעולה והקהילתיות, הם הבסיס לקיימות ולעתיד משגשג.
