מועמדים מפלגות וגושים:ישראל בשנות ה-90\ אשר אריאן ומיכל שמיר
במערכת הבחירות של 1977 (מהפך 77) היה מה שנקרא בז'רגון המקצועי היערכות מחדש-שינויים ביחסי הכוחות, המערכת הפוליטית הוגדרה מחדש בעקבות השסע על השטחים,התגבשות נאמנויות אתניות וכו… ב-92,96,ו-99 גם כן היו מהפכים אך אלו בעלי שינוי אלקטוראלי קטן בהרבה, לא הייתה הגדרה מחדש של הפוליטיקה. מ-1992 ניתן לראות מה שנקרא התרופפות המערכת המפלגתית- היחלשות המפלגות והקשרים בין הבוחרים למפלגה ומכאן ניידות גדולה בין מפלגות. מגמה זו קיבלה תאוצה עם הרפורמה בחוקי הבחירות.בניגוד ל-40 שנותיה הראשונות של המדינה בהם היה מהפך 1 בשנות ה-90 היו חילופי שלטון כל מערכת בחירות, שנים אלו התאפיינו בחוסר יכולת לחזות את התוצאות, חוסר יציבות חסר תקדים והתערערות הנאמנות המפלגתית. כוחן של המפלגות הגדולות קטן וקטן עד שבחירות 99 השאירו את הכנסת ללא מפלגות גדולות. העובדה שהשינוי החל לקרות ב-92 עוד לפני המעבר לבחירות ישירות מלמד כי יש נסיבות אחרות לשינוי.
ישראל עברה 3 תקופות אלקטוראליות: 48-77-תקופת המפלגה הדומיננטית ,77-90 תקופת 2 המפלגות הגדולות(92 והלאה עוברים בין ימין לשמאל), ב96 בו זמנית עם קיום הבחירות הישירות והפוליטיקה שלאחר אוסלו- המפלגות לא קובעות עוד מי יעמוד בראשות הממשלה. בישראל תמיד פעלו רשימות רבות אולם בכנסת 1999 ההבדל היה שכל המפלגות היו קטנות ובינוניות.
בדומה למרבית הדמוקרטיות המערביות גם בישראל ההצבעה לפי סוגיות שבמחלוקת נתחזקה אולם בשונה מהן יכולת הניבוי של גורמים סוציו דמוגראפיים לא קטן,זאת בשל קשרי הנסיבתיות בין סוגיות פוליטיות לבין זהויות קולקטיביות.מ1984 והלאה(לאחר מלחמת לבנון ) סוגיית השטחים בעלת השפעה חזקה מאוד על מערכת הבחירות. סוגיית דת ומדינה הייתה הגורם החלש ביותר מבין הסוגיות שבמחלוקת בניבוי הצבעה עד ל-1992, אך לקראת 96,99 היא הגיעה למקום ה-2 בחשיבות- ניתן לראות זאת בעלייתן של מפלגות כמו שינוי ומרץ. גם החשיבות שניתנה להערכת יכולת תפקודו של המועמד עלתה במהלך השנים, למשל בבחירתו של ביבי העלה סקר כי הבחירות היו בעיקר על אופיו ותפקודו של נתניהו. ניתן לזהות בפוליטיקה הישראלית שני תהליכים: ציבור הבוחרים נהיה מזוהה יותר במונחי שמאל וימין וגם מקוטב יותר עם הירידה במספר בוחרי המרכז ובבלתי מזוהים .על אף שההזדהות עם מפלגות המרכז ירדה אין שינוי מקביל בהצבעה למפלגות אלו.בעוד תנודה ממפלגת מרכז לימין או שמאל הייתה נפוצה ניתן לראות מסקרים שמעבר מימין לשמאל או להיפך הוא נדיר יותר.
לסיכום הפוליטיקה הישראלית עברה מפוליטיקה יציבה בעלת מפלגה דומיננטית אחת למערכת מפוצלת ובלי יציבה, שבדרך היא עברה את עידן 2 המפלגות החזקות. בנוסף, הפוליטיקה האלקטוראלית הופרטה ועברה להתמקד במועמדים.מועמדים שאפתניים ינסו לקדם עצמם בעזרת הבחירה הישירה, מ1996 לא היה אינטרס לחדש את המערכת המפלגתית משום שהיה ניתן להגיע להישגים פוליטיים גם בלי.המפלגות היוו עוד קבוצה שיש להתמקח איתה לאחר ניצחון בבחירות על מנת להקים קואליציה.זניחת המפלגות למען מועמדים והגושים עימם קיימו הזדהות רופפת היא סימפטום ברור להפרטת שיטת הבחירות.המפלגות נחלשו מאוד ובטווח הקצר הצפי הוא לחוסר יציבות וחילופי שלטון. אם כן קל להבחין בתהליך ההתרופפות במערכת המפלגתית, קשה יותר להתוות את ההערכות הפוטנציאלית החדשה. זו תתרחש בשל היכנסותן של סוגיית חשובות (דתיים חילוניים למשל), והופעתן של קבוצות בוחרים משמעותיים (רוסים למשל).
מועמדים מפלגות וגושים:ישראל בשנות ה-90\ אשר אריאן ומיכל שמיר
ראה גם: המפלגות בישראל: ממפלגות המון למפלגות אלקטורליות \ גיורא גולדברג
סיכום נוסף של המפלגות בישראל: ממפלגות המון למפלגות אלקטורליות \ גיורא גולדברג
