בודהה: חייו והגותו של הנסיך המואר שחיבק את הסבל

סיפור חייו של הבודהה, כמו הבודהיזם עצמו, הוא סיפור על התמודדות עם סבל. הנסיך סידהרתא גאוטמה נולד בין המאה ה -6 וה -4 לפני הספירה, בנו של מלך אמיד במרגלות הרי ההימלאיה בנפאל. עם לידתו נובא כי הנסיך הצעיר יהפוך או לקיסר הודו או לאיש קדוש ביותר. מאחר שאביו של סידהרתא העדיף את האפשרות הראשונה, הוא שמר על הילד מבודד בארמון עם כל מותרות שניתן להעלות על הדעת וחסם אותו לחלוטין מלבוא במגע עם העולם החיצון.

במשך עשרים ותשע שנים חי סידהרתא גאוטמה הצעיר באושר, מוגן אפילו מהמצוקות הקטנות ביותר של החיים, אך בגיל 30 החל הנסיך לעזוב את הארמון, ומה שראה הדהים אותו: תחילה פגש, לראשונה בחייו, אדם חולה. אחר כך, בטיולו השני, אדם מזדקן, ולבסוף אדם גוסס. הוא נדהם לגלות שאנשים אומללים אלה מייצגים חלקים נורמליים ובלתי נמנעים מהמצב האנושי שיום אחד יהיה גם גורלו שלו. בטיול הרביעי שלו אל מחוץ לחומות הארמון נתקל באדם קדוש שלמד לחפש חיים רוחניים בתוך הסבל האנושי האינסופי. נחוש בדעתו למצוא את אותה הארה שחיפש הקדוש, עזב סידהרתא גאוטמה את אשתו ובנו הישנים ונטש את הארמון לתמיד.

בתחילה ניסה סידהרתא גאוטמה ללמוד את הדרך להארה מאנשים קדושים אחרים. הוא כמעט הרעיב את עצמו למוות על ידי הימנעות מכל הנוחות וההנאות הפיזיות, כפי שעשו נזירים. אך דבר מכל אלו לא נתן לו את התשובות שביקש. ואז נזכר ברגע מילדותו בו ישב לצד הנהר ושם לב כיצד חרקים נרמסים וביתהם נהרסים כאשר חותכים את הדשא. כאשר נזכר בחמלה שחש כלפי היצורים הקטנים כילד הקטן, הנסיך שהפך לנווד רוחני חווה לפתע תחושת שלווה עמוקה. הוא התיישב מתחת לעץ תאנה, שקוע במדיטציה, ולא זזה משם עד שהגיע להארה, ל"נירוונה", והפך לבודהה: "המתעורר".

הבודהה התעורר כשהכיר בכך שכל הבריאה, מנמלים נרמסות ועד בני אדם גוססים, מאוחדת על ידי סבל. ההכרה בסבל כמציאות בלתי נמנעת היא הצעד הראשון בהארה של הבודהה והאמת הראשונה של הבודהיזם כשהכיר זאת, גילה הבודהה כיצד ניתן לגשת לסבל בצורה הטובה ביותר – דרך האמצע: לא להתמסר למותרות, אך גם לא להמנע לחלוטין ממזון ונוחות (גם אריסטו והרמב"ם חשבו באופן דומה על דרך המלך של המתינות). דרך זו היא לא רק המעשית ביותר אלא גם זו המאפשרת ריכוז מלא בחמלה כלפי אחרים וחיפוש אחר ההארה.

לאחר התובנה הראשונה שלו אודות הסבל שהוא גורלו של כל יצור חי, המשיך הבודהה לנסח את האמת השנייה של הבודהיזם והיא שכל סבל נגרם אך ורק בשל הרצונות שלנו וההאחזות שלנו בהם. האמת השלישית של הבודהה היא שניתן להתעלות מעל הסבל אם רק נסכים לשחרר את ההאחזויות שלנו. זו היא למעשה הפעם הראשונה בהיסטוריה המתועדת שמישהו מציע את הרעיון של במקום (לנסות לשווא) לשנות את המציאות עלינו פשוט לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים אותו, מקור הססמא המוכרת של "מחשבה קובעת מציאות".

האמת הרביעית והאחרונה מבין "ארבע האמיתות הנאצלות של הבודהה" (שהן הבסיס לכל הבודהיזם) הוא "הדרך המתומנת הנאצלת", שמונה היבטים של התנהגות נכונה וחכמה, והם: השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה וריכוז נכון. אחד הדברים שחשוב להבין ברעיון זה של הבודהה הוא שחוכמה היא לא רק פוטנציאל או "כוח" שמפעילים כשצריך, אלא דרך חיים שנוגעת לכל הפרטים הקטנים ביותר בקיומו של האדם (קצת בדומה להלכה היהודים, אך עם הרבה הבדלים אחרים). להיות חכם, לדעת ולהבין דברים, זה רק חלק מהדרך להיות אדם טוב ושלם, כי מה שבאמת חשוב הוא ללכת לאורה של חוכמה זו בדרך למודעות נכונה (גם כאן, לאריסטו היו מחשבות דומות). הבודהה קרא לאנשים להתעלות מעל לדחפים האנוכיים שלהם ולסגל חיים של חמלה ונדיבות המחבקים את הסבל של הקיום.

הבודהה ערך מסעות רבים בצפון הודו ונפאל, ועם מותו אספו תלמידיו את אמירותיו ב-"סוטרות" המהוות הנחייה והוראה לאלו שנמצאים בחיפוש רוחני אחר ההארה.

האושר הוא הצטברות הטוב: ציטוטים יפים של בודהה

בודהה על כך ששום דבר אינו קבוע

משה ונסיכים-עבדים אחרים: חילופי מעמדות אצל גיבורים מיתולוגים