האם העיתון שאתם נוהגים לקרוא תואם את הדעות הפוליטיות שלכם? האם אתם נוהגים לשוחח על נושאים פוליטיים עם אנשים שקרובים יותר לתפיסת עולמכם מאשר עם כאלו המנוגדים לכם?
רבים מכירים את האמירה המפורסמת של וולטייר, "אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם" כאחת הססמאות הגדולות של חופש הביטוי כאחד מיסודות הדמוקרטיה. אך מעבר לדרמה הצרפתית הנלהבת של וולטייר, למה בעצם אנחנו צריכים להקשיב למישהו שהדעה שלו לא מתאימה לשלנו?
הפילוסוף הבריטי ג'ון סטיוארט מיל הציע בספרו "על החירות" הבנה הרבה יותר מעשית ותועלתנית של היתרונות בהאזנה לדעתו של אחר שאיננו מסכימים עימה. מבחינתו של מיל בכך שאני מקשיב למי שאני לא מסכים איתו (למשל ימני שיושב לקרוא "הארץ" או להפך) אני שם את עצמי במצב של win-win. אפשרות אחת היא שהדעה המנוגדת לשלי תשכנע אותי, וכך אני מוצא את עצמי מחליף דעה שגויה בדעה שנראית לי יותר נכונה, ואני מרוויח. אפשרות אחרת היא שאני מוצא את הדעה המנוגדת שגויה ובכך מוצא חיזוקים לדעה שלי שכעת אני יכול להאמין בה ביתר שכנוע, ואני מרוויח. נכון, אני יכול להתעצבן לא מעט וזה זה הכי בריא ללחץ הדם של החילוני לשמוע את השקפת העולם החרדית, אבל לפי ג'ון סטיוארט מיל יש לו גם הרבה מה להרוויח.
להעמקה:
אופקים חדשים:
ג'ון סטיוארט מיל על סכנות הקונפורמיות ולמה חשוב להיות אינדיבידואל
