האם צדק יכול להתקיים ללא סליחה? האם ניתן להתפייס מבלי למחול? שאלה זו מלווה אותו בחיינו האישיים וצפה במלוא מורכבותו מול מקרים של טראומות קולקטיביות ועוולות רחבות היקף. בעוד שצדק מסורתי מתמקד בגמול ובעונש למבצעי פשעים, מבקש פגיעה תחת פגיעה, ישנה גם אפשרות אחרת.
צדק מאחה מציע גישה משפטית אלטרנטיבית המבוססת על ריפוי מערכות היחסים הפגועות ושיקום החברה כולה. גישה זו רואה בסליחה אקט של כוח, המאפשר לקורבנות להחזיר לעצמם תחושת שליטה ולחברות משוסעות להתחיל מחדש. דוגמאות בולטות ליישום צדק מאחה הן ועדות האמת והפיוס בדרום אפריקה ומשפטי הגצ'אצ'ה ברואנדה, שנוצרו מתוך ניסיון להתמודד עם עוולות מהעבר ולבנות עתיד יציב וצודק יותר.
ועדות האמת והפיוס בדרום אפריקה
בדרום אפריקה, לאחר נפילת משטר האפרטהייד, הוקמו ועדות האמת והפיוס במטרה להתעמת עם עוולות המשטר הגזעני ולהניח תשתית לסליחה ולפיוס לאומי. הוועדות, בהובלת הארכיבישוף דזמונד טוטו, נתנו במה לעדויות של קורבנות ושל מבצעי פשעים שזכו לחנינה אם הודו באשמתם והוכיחו שפעולתם נבעה מסיבות פוליטיות.
הרעיון המרכזי היה להכיר באחריות למעשים ולהעניק לקורבנות הזדמנות לשתף את סיפורם, תוך תקווה ליצור חברה מבוססת על שוויון וצדק. אף על פי שהוועדות ספגו ביקורת על כך שלא הצליחו להבטיח צדק פלילי לכל המקרים, הן נחשבות להצלחה חלקית בכך שתרמו להבנה לאומית של עוולות האפרטהייד והקלו על תהליך הריפוי. (קראו עוד אודות נלסון מנדלה וכוחה של הסליחה)
משפטי הגצ'אצ'ה ברואנדה
ברואנדה, לאחר רצח העם בשנת 1994, נאלצה המדינה להתמודד עם אתגר עצום: מעל מיליון מקרי מוות, מאות אלפי תוקפים, ומערכת משפטית בלתי מתפקדת. הגצ'אצ'ה, מערכת משפט מסורתית שהתבססה על דיאלוג קהילתי, שוקמה כדי להאיץ את הטיפול בפשעים ולהחזיר את האיזון החברתי.
במשפטי הגצ'אצ'ה, נאשמים ומאשימים נפגשו פנים אל פנים מול קהילותיהם. מטרת התהליך הייתה לא רק לקבוע אשמה, אלא גם לקדם סליחה ושיקום חברתי. בפועל, רבים מהנאשמים קיבלו עונשים מופחתים בתמורה להודאותיהם ולבקשות הסליחה שלהם. התהליך אפשר לקורבנות לשמוע את האמת, לקבל הכרה בסבלם, ולעיתים אף לסלוח.
בין אידיאל ומציאות
גם המקרה בדרום אפריקה וגם בזה של רואנדה התבססו על המחשבה שהשבת אמון ושיקום חברתי הם תנאים הכרחיים ליצירת יציבות. בעוד ועדות האמת והפיוס פעלו במסגרת פורמלית יותר, הגצ'אצ'ה נשענה על מסורת קהילתית רבת-שנים. בדרום אפריקה ההקשר היה עימות בין קבוצה מדכאת לקורבנות משטר גזעני, בעוד שברואנדה מדובר היה בקונפליקט פנימי שכלל טבח המוני בין קבוצות אתניות.
שתי הגישות הדגימו את הפוטנציאל של צדק מאחה, אך חשפו גם מגבלות. בדרום אפריקה, קורבנות רבים לא חשו שהושג צדק אישי, וברואנדה תהליכי הגצ'אצ'ה עוררו לעיתים תחושות של חוסר שוויון בענישה. בשתי המדינות המצב החברתי והיחסים בין הקבוצות השונות רחוקים מלהיות מושלמים, אך שתי המדינות הצליחו, בדרכן, להימנע ממעגלי נקמה ולהתחיל תהליך של ריפוי חברתי.
