במיתולוגיה היוונית, כאוס היה מקור הכל והדבר הראשון שקיים אי פעם. הוא היה חלל קמאי, שהכל נוצר כולל היקום והאלים היוונים. ביוונית עתיקה, כאוס מתורגם כ'החלל הריק'. האלים הראשונים שיצאו מתוהו ובוהו היו גאיה (האדמה), טרטרוס (העולם התחתון) וארוס (אהבה); ומאוחר יותר נוצרו גם ארבוס (חושך) וניקס (לילה).
בתחילת הדרך, כאוס היה מצב של הפרעה אקראית שהתקיימה בריקנות ראשונית, ועד מהרה נוצרה ביצה קוסמית בבטנו והיא בקעה והביאה את האלים הראשונים אל החושך. כאוס נחשב לעתים קרובות לנשי, בעל תכונות דמויות אדם, אולם פרשנות זו השתנתה כאשר המיתולוגיה התפתחה על פי היסטוריונים ומשוררים שונים. הרעיון מרחיק לכת הוא שכאוס הוא מרחב המפריד ומחלק את כדור הארץ והשמיים.
לדברי הסוידוס, ההיסטוריון היווני, כאוס היה גם מקום הדומה לטרטרוס ומאוחר יותר לשמים למעלה. הסיודוס תיאר אותו כמקום רחוק, תת-קרקעי ועגום, והוא גם יכול להיות מושפע מרעידות הרעמים של זאוס. מאחר והאלים הראשונים יצאו מכאוס, הסיודוס קובע כי האלוהויות קשורות לכל יסוד ידוע שמתחיל ביסודות הקדמוניים: כדור הארץ, השמים והים.
עבור המשורר הרומאי אובידיוס, כאוס היה מסה חסרת צורה שבה כל היסודות היו מעורבבים יחדיו. בתיאוריה מאוחרת יותר, כאוס הוא החומר חסר הצורה שממנו נוצר הקוסמוס או הסדר. אובידיוס מתאר את כאוס כחיים וחסרי צורה, מדינה לפני העולם והסדר ולא נוכחות אלוהית. דיווחים אלה עשויים להיות תוצאה של חשיבות הולכת וגוברת של האלים האולימפיים כמו זאוס והרה , על חשבון אלים קודמים אחרים כמו כאוס. הכותב הלטיני היגינוס כותב כי כאוס הייתה ענן ערפלי, אם הלילה והחושך והיום והאור גם יחד.
קראו גם:
בריאת העולם במיתולוגיה היוונית: מקור האלים והאלות היוונייםראו גם: רשימת האלים במיתולוגיה היוונית