אנטיגונה היא אחת הדמויות החזקות והטראגיות ביותר במיתולוגיה היוונית, והיא הפכה לסמל של התנגדות, נאמנות וצדק. דמותה נחשפה לראשונה ביצירות של המשורר היווני סופוקלס, בעיקר בטרגדיה אנטיגונה. במרכז סיפורה עומד המתח שבין חוקי המדינה לבין חוקי האלים, בין חובתה המוסרית לבין הציות לשלטון. אנטיגונה היא בתו של אדיפוס, ומגורלה עולה שאלה נצחית: עד כמה אדם יכול לעמוד על עקרונותיו אל מול כוח השלטון?
הרקע המשפחתי והטרגדיה של בית אדיפוס
אנטיגונה נולדה לתוך משפחה מקוללת. אביה, אדיפוס, שניבאו לו כי ירצח את אביו וישא את אמו לאישה, אכן מילא את הנבואה מבלי שידע זאת. כשהאמת התגלתה, אימו-אשתו יוקסטה שמה קץ לחייה, ואדיפוס עיוור את עצמו ויצא לגלות. אנטיגונה ליוותה אותו בנדודיו, שימשה לו כבת מסורה והייתה עדה לסבלו.
כאשר אדיפוס מת, חזרו אחיה של אנטיגונה, אטאוקלס ופולינייקס, אל תבאי ונאבקו על המלוכה. הם נלחמו זה בזה והרגו זה את זה בקרב שנודע בשם "שבעת המצביאים נגד תבאי". דודם, קריאון, תפס את השלטון והכריז על חוק נוקשה: אטאוקלס, שנלחם למען העיר, יקבל קבורה מכובדת, ואילו פולינייקס, שנלחם נגדה, ייוותר בלתי קבור – גורל שנתפס כחילול הקודש ביוון העתיקה, שכן נשמות המתים היו אמורות למצוא מנוחה רק לאחר טקסי קבורה ראויים.
מרד מול השלטון – הבחירה הטרגית של אנטיגונה
למרות האיסור של קריאון, אנטיגונה מחליטה לקבור את פולינייקס, מתוך אמונה כי החוק האלוהי חזק יותר מחוקי האדם. היא יודעת שהעונש על כך יהיה מוות, אך היא מוכנה להקריב את חייה בשם הצדק והכבוד המשפחתי. אנטיגונה מייצגת בכך את המחויבות לערכים נעלים שאינם תלויים בהחלטותיהם של שליטים בני חלוף.
כאשר קריאון מגלה את מעשיה, הוא עומד בפני דילמה: אם יוותר לה, יראה חלש ויפגע בסמכותו; אם יעניש אותה, יגביר את המתח בעיר. הוא בוחר בעונש החמור ביותר – לכלוא את אנטיגונה במערה עד שתמות.
סופה הטרגי והשפעת מעשיה
אנטיגונה, בגאווה ובכאב, בוחרת לא להמתין לגורלה ותולה את עצמה במערה. כאשר ארוסה, אמון, בנו של קריאון, מגלה על כך, הוא מתאבד מצער. בעקבותיו, גם אמו של אמון, אאורידיקה, שולחת יד בנפשה. קריאון נותר לבד, שבור ואשם.
כך הופכת אנטיגונה לקורבן של מאבק בין החוק האנושי לחוק האלוהי. היא משלמת על עקרונותיה במחיר חייה, אך בה בעת היא גורמת לקריסתו של שלטון קריאון, מה שמעלה את השאלה האם המוסר האישי גובר על הציות לשלטון.
אנטיגונה כסמל לאורך ההיסטוריה
דמותה של אנטיגונה נותרה רלוונטית לאורך הדורות. היא הפכה לסמל של מרד נגד עריצות, נאמנות למשפחה, ומאבק על צדק. הוגים רבים, בהם הפילוסופים הגל, קאמי וארנדט, ניתחו את דמותה בהקשרים פוליטיים, מוסריים ופילוסופיים.
אנטיגונה מייצגת את המצפון האנושי אל מול סמכות עיוורת. היא מבטאת את המאבק בין עקרונות מוסריים לבין חוקי המדינה, ומציבה שאלה הנוגעת לכל תקופה: האם יש צדק מעבר לחוק הכתוב? והאם יש רגע שבו חובה מוסרית גוברת על נאמנות לשלטון?
