בראשית ט"ו – סיכום (דתי)

בראשית טו, א-ו: הבטחת הזרע

פרק ט'ו מתחיל במילים 'אחר הדברים האלה…' – אחרי המלחמה בה לחם אברהם נגד ארבעת המלכים ששבו את אנשי סדום ובתוכם לוט.

ה' אומר לאברהם 'אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד'   ממה פחד (ירא) אברהם?

רש'י: פחד שנצחונו במלחמת המלכים 'ביזבז' כבר את כל שכרו וכעת לא מגיע לו יותר שכר ולכן

לא יולד לו בן.

או: חשש שיענש על שהרג נפשות במלחמה ולכן לא יולד לו בן.

רמב'ן: חשש שהמלכים ינקמו בו ויהרגו אותו לפני שיולד לו בן.

ה' מבטיח לאברהם 'שכרך הרבה מאד' ואברהם יוצא כנגד הבטחה זו וטוען 'מה תתן לי ואנכי הלך ערירי' מה צורך לי בשכר אם אין לי בן.

האם אברהם לא מאמין להבטחות שניתנו לו בפרקים י'ב , י'ג על הבטחת הזרע?

הרמב'ן כותב 'כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה' – אברהם חושש כי אולי חטא ולכן לא זכאי להבטחת הבן.

ה' כתשובה לטענתו של אברהם מוציאו החוצה ומבטיחו כי '..ספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם, ויאמר לו כה יהיה זרעך'

תגובת אברהם: 'והאמן בה' , ויחשבה לו צדקה' (פס' ו)

'והאמן בה" – אברהם מאמין בהבטחת ה' שיהיה לו בן.

'ויחשבה לו צדקה' – רש'י: ה' חשב לאברהם זכות על אמונתו התמימה.

רמב'ן: אברהם חשב לה' חסד שהוא מבטיח לו בן.

ז-כא: ברית בין הבתרים (הבטחת הארץ)

ה' מודיע לאברהם 'אני ה'…לתת לך את הארץ הזאת לרשתה' – הבטחה על הארץ.

אברהם שואל: 'במה אדע כי אירשנה'? – האם אברהם מפקפק בהבטחת ה'?

רש'י: אברהם ביקש לדעת 'באיזה זכות  יתקיימו בה' – באיזה זכות אפשר להתקיים בארץ?

רמב'ן: 'בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם, או שמא יעשו הכנענים תשובה…' – אברהם רוצה לברר אם לא יהיה גורם כלשהוא בעתיד שישנה את הבטחת הארץ.

השווה בין רש'י לרמב'ן הוא ששניהם מבינים שאברהם לא מבקש אות אלא רוצה לברר.

ההבדל בין הפרשנים שלפי רש'י אברהם מתייחס להווה ולפי רמב'ן לעתיד.

אברהם מתבקש לקחת מספר בעלי חיים – שכולם בעלי חיים העולים על המזבח. לפי רש'י זו תשובת ה' לשאלת אברהם, – בזכות הקורבנות (הקרבה לה') תתקיים בארץ.

את בע'ח בותר (חוצה) אברהם כדרך בה נהגו לכרות בריתות באותו הזמן.

התורה מספרת לנו 'וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברהם' לפי רש'י יש כאן משל:

הפגרים המבותרים – משל לאומות העולם הרשעות

הצפור השלמה – נמשלה לישראל

העיט – נמשל לדוד המלך שרוצה לחסל את האומות הרשעות

אברהם – ה' שלא מאפשר לדוד עדיין לחסל את האומות.

אברהם נרדם והתורה מתארת ארבעה שלבים שעוברים עליו בתרדמתו:

אימה,   חשכה,   גדולה,   נופלת עליו,   – הרמב'ן רואה בשלבים אלה רמז לארבע מלכויות שישעבדו את ישראל וישלטו בארץ במידה וישראל יחטאו, האומות הן:

אימה – בבל,   חשכה – מדי,   גדולה – יון,   נופלת עליו – אדום,

ה' מגלה לאברהם את העתיד:

'ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה' (פס' יג)

והרי העינוי והעבדות במצרים היו הרבה פחות מ-400 שנה?

הרמב'ן מבחין בשלוש גזרות עליהם מודיע ה': גרות, עבדות ועינוי.

הרמב'ן מציע לשנות את סדר המילים בפסוק – 'סרסהו ופרשהו' ולכתוב את הפסוק כך:

ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ויעבדום ויענו אתם – לפי סדר זה רק הגרות תהיה 400 שנה דבר המתאים למציאות שאכן האבות היו גרים בארץ שעדין היתה שייכת לכנענים.

פסוק שהפרשנים מציעים לשנות את סדר המילים שבו נקרא: מקרא מסורס. רמב"ן מביא בפירושו דוגמאות נוספות לפסוקים כאלו, המשותף לכולם, יש בכתוב בעיה שמתיישבת אם משנים את סדר המילים של הפסוק.

בהמשך מודיע ה' לאברהם: 'וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול'

מדוע ה' דן – שופט ומעניש את הגוי (המצרים) אם השעבוד והעינוי היו גזרה ממנו יתברך?

על שאלה זו מדוע היו המצרים חייבים בעונש יש מספר תשובות:

• המצרים הוסיפו ושעבדו יותר ממה שנצטוו (גזרת המתת הבנים) (רמב'ן)
• הגזרה הייתה כללית ולכל מצרי פרטי היתה בחירה אם לשעבד או לא. (רמב'ם)
• הפסוק לא מדבר על מצרים, אכן היתה גזרה אלוקית אך לא על מצרים דוקא והם בחרו לשעבד מרצונם החופשי
• המניע של המצרים היה שלילי, רצו עבדים, ולא שעבדו בגלל צו אלוקי.

ראו גם: פרשנות בראשית פרק ט"ו

סיכום בראשית ט"ו

בחזרה אל סיכומי ספר בראשית (דתי) או עמוד הסיכומים הראשי של ספר בראשית.