עקרון הכרעת הרוב הוא אחד מעקרונות היסוד של כל משטר דמוקרטי. מטרתו להבטיח קבלת החלטות בדרכי שלום תוך שמירה על יציבות חברתית ומדינית. עם זאת, עקרון זה איננו עומד לבדו – עליו לפעול תמיד בצמידות לשמירה על זכויות האדם והמיעוט.
מהו עקרון הכרעת הרוב?
עקרון הכרעת הרוב קובע כי ההחלטות במדינה מתקבלות בהתאם לעמדת הרוב מבין המשתתפים בתהליך ההכרעה – בין אם מדובר בבחירות, בהצבעות בפרלמנט או בהכרעות ציבוריות אחרות.
מבחינה פורמלית, הרוב קובע את ההחלטה, וכולם מחויבים לה, כולל המיעוט.
מבחינה מהותית, על הרוב חלה חובה לשמור על זכויות המיעוט ולא לפגוע בהן. דמוקרטיה אמיתית לא מאפשרת "עריצות הרוב".
סוגי רוב בדמוקרטיה
רוב רגיל – ההחלטה מתקבלת לפי הרוב מבין הנוכחים בהצבעה בפועל. לדוגמה, אם בהצבעה משתתפים 80 חברי כנסת – דרושים 41 קולות כדי להעביר את ההצעה.
רוב מוחלט – נדרש רוב מתוך כלל חברי הגוף המצביע, ולא רק המשתתפים בפועל. בכנסת ישראל לדוגמה, רוב מוחלט משמעותו 61 חברי כנסת לפחות – גם אם חלקם לא נוכחים.
רוב מיוחד / מיוחס – דרישה לאחוז גבוה במיוחד מהמצביעים, לרוב לצורך הכרעות משמעותיות כמו שינויי חוקה. לדוגמה: שינוי חוק יסוד עלול לדרוש 80 ח"כים.
יישומים של עקרון הכרעת הרוב
עקרון זה בא לידי ביטוי במגוון מוסדות ותחומים במדינה דמוקרטית:
בחירות כלליות – בבחירות דמוקרטיות לשלטון, הרוב מבין המצביעים קובע את זהות הנבחרים.
תהליך החקיקה בכנסת – חוקים מתקבלים לפי רוב בהצבעות.
קבלת החלטות בממשלה – החלטות ממשלתיות מתקבלות לפי הצבעות של השרים.
פסיקות בבתי המשפט – בהרכבים של מספר שופטים, דעת הרוב היא הקובעת.
ארגונים ציבוריים – ועדות תלמידים, ועדי עובדים, מוסדות השכלה ועוד – כולם מקבלים החלטות לפי הכרעת רוב.
שיטות בחירה והשפעת הרוב
שיטה יחסית – הקצאת המושבים בפרלמנט נעשית באופן יחסי למספר הקולות שקיבלה כל רשימה. הרוב נקבע מתוך כלל הבוחרים.
שיטה רובית אזורית – המדינה מחולקת לאזורים, ובכל אזור נבחר נציג לפי רוב מקומי. ייתכן מצב שבו מפלגה מקבלת רוב מושבים בפרלמנט גם אם לא זכתה ברוב הקולות הארצי.
חשיבות והצדקות לעקרון הכרעת הרוב
מסיים ויכוחים ומאפשר קבלת החלטות באופן מסודר.
מייצג בצורה הקרובה ביותר את רצון כלל הציבור.
תורם ליציבות פוליטית וללגיטימציה של ההכרעות.
מונע עריצות של מיעוט ותחושת כאוס (אנרכיה).
הכרעת רוב – מתי היא לגיטימית?
עקרון הכרעת הרוב אינו מספיק לבדו כדי להבטיח קיום דמוקרטי. על מנת להימנע מעריצות רוב, יש לשמור על:
זכויות אדם בסיסיות כמו חופש ביטוי, דת והתארגנות פוליטית.
קיומה של אופוזיציה פעילה.
אפשרות חילופי שלטון.
דוגמה: הכרעת רוב שמונעת ממיעוט דתי לציין את חגיו, או שאוסרת על קבוצה פוליטית לבקר את השלטון – נחשבת להפרה של העקרונות הדמוקרטיים.
הבדל בין הכרעת רוב בדמוקרטיה ובמשטר לא דמוקרטי
דמוקרטיה | משטר לא דמוקרטי |
---|---|
הכרעת הרוב אינה פוגעת בזכויות המיעוט | לעיתים קרובות פוגעת במיעוטים |
הרוב והמיעוט מתחלפים | אין כמעט אפשרות להחלפת שלטון |
מימוש עקרונות של שוויון ופלורליזם | שלטון ריכוזי, חסר שקיפות |
לסיכום
עקרון הכרעת הרוב הוא חלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה, אך כדי להבטיח שימור משטר דמוקרטי בר קיימא – עליו לפעול בצמידות לעקרונות נוספים: שמירה על זכויות המיעוט, פלורליזם, שוויון, שקיפות והגבלת כוח השלטון. הכרעות הרוב אינן סוף פסוק, אלא חלק ממערכת של איזונים ובלמים שמאפשרת לחברה פלורליסטית לחיות יחד בשלום ובצדק.
מאמר זה הוא חלק ממאגר הסיכומים והמשאבים בנושא בגרות באזרחות כאן באתר.
קראו גם: עקרון הכרעת הרוב וזכויות מיעוט
עקרון שלטון החוק מול הכרעת הרוב
מה אומר (ומה לא אומר) עקרון שלטון העם בדמוקרטיה