דמוקרטיה: לא רק כללי משחק
האם דמוקרטיה היא רק שיטה לקבלת החלטות – או שהיא מבטאת ערכים עמוקים יותר, כמו חירות, שוויון, וכבוד האדם? זו אחת השאלות המרכזיות שמפלגות כיום את השיח הציבורי, בישראל ובעולם.
הגישה הפרוצדורלית רואה בדמוקרטיה אמצעי פשוט: הכרעת הרוב. כמו במשחק קלפים – כל עוד נשמרים הכללים, התוצאה תקפה. אך הדמוקרטיה הליברלית מציגה עמדה שונה: שלטון הרוב תקף רק כל עוד הוא מתקיים לצד שמירה על זכויות אדם, עקרון שלטון החוק, והגבלת כוחו של השלטון. במילים אחרות – הכרעת רוב שאינה מוגבלת בערכים ליברליים, אינה עוד דמוקרטיה.
ריבונות העם: היסוד המוסרי של הדמוקרטיה
אלכסיס דה טוקוויל, מההוגים הפוליטיים החדים של המאה ה־19, ראה בעקרון ריבונות העם את לב הדמוקרטיה האמריקאית. לא המלך שולט, לא הכומר – אלא העם עצמו. אך בכך טמון גם סיכון: כשהרוב שולט באופן לא מבוקר, הדמוקרטיה עלולה להפוך לעריצות הרוב. דה טוקוויל הבחין בין העם כריבון – כוח מוסרי המייצג את כלל החברה – לבין הרוב ככוח שלטוני שעלול לרמוס את המיעוט.
הפתרון שמציע דה טוקוויל הוא כפול: מצד אחד, הגבלת כוח השלטון, מצד שני – מעורבות אזרחית מתמדת. באמצעות קהילות, עיתונות חופשית, והתארגנויות אזרחיות, האזרחים שומרים את הדמוקרטיה חיה, נשענת לא רק על הליך אלא גם על רוח.
הכרעת הרוב: אמצעי, לא מטרה
הבלבול בין הכרעת רוב לריבונות העם אינו תיאורטי בלבד. כך, תומכי טראמפ טענו שהוא ניצח לפי כללי המשחק – ולכן הוא מנהיג לגיטימי. מנגד, מתנגדיו ראו בו שלילה מהותית של ערכי הדמוקרטיה: פגיעה בזכויות מיעוטים, בזכויות נשים, בבסיס המוסרי של המשטר החופשי. זהו שיקוף חי של הפער בין דמוקרטיה כהליך – לבין דמוקרטיה כמשטר מוסרי.
חירות ושוויון: שניים שהולכים יחד
הדמוקרטיה, לפי הוגים כליבוביץ', מיל ופטנם, מבוססת על רעיון החירות – לא פחות מאשר על רעיון השוויון. אין מדובר בשוויון מוחלט, אלא בשוויון פוליטי: קול אחד לכל אזרח. ולצדו – אחריות אישית. לא רק הזכות לבחור, אלא החובה להשתתף, להיאבק, להתאגד, להשפיע.
ישראל: רוח הקהילתיות כערך דמוקרטי
בישראל, במובנים רבים, הדמוקרטיה עדיין חיה באמצעות כוחות קהילתיים. תנועות נוער, שירות צבאי, משפחות מורחבות וקהילות מקומיות – כל אלה יוצרים תשתית חיה לריבונות העם. האזרח שותף פעיל, לא רק בקלפי אלא גם בחיים עצמם. זו אינה רק פרוצדורה – זו נשמה.
אז מהי דמוקרטיה אמיתית?
דמוקרטיה איננה רק הכרעת רוב, אלא מערכת שלמה של איזונים: בין חירות לשוויון, בין שלטון העם להליך קבלת החלטות, בין מוסדות המדינה לרוח החברה האזרחית. הכרעת רוב אינה המהות של הדמוקרטיה – היא רק הכלי שבאמצעותו העם, ריבון רב-קולי, מגשים את חזונו. רק כאשר הכרעת הרוב נשענת על כבוד האדם, על אחריות הדדית, ועל השתתפות מתמדת – היא נעשית באמת לדמוקרטית.
לדעת עוד:
