ביקורת האידיאולוגיה בעקבות מרקס

משנתו של מרקס אמנם לא עמדה במרביתה במבחן ההיסטוריה אך הוא כן הותיר אחריו מורשת חשובה בדמות ביקורת האידיאולוגיה. החדשנות של קרל מרקס באה לידי ביטוי בין היתר בשאלות ששאל אודות פעולתו של הכוח הפוליטי ותחום הפעולה של הפוליטיקה. מרקס גם הציב שאלה מכריעה והיא כיצד ומדוע הרוב המנוצל אינו מתקומם ומתנגד למציאות הפוגעת בו, וזוהי אחת השאלות המרכזיות של ביקורת האידיאולוגיה.

הכוח הפיזי של המדינה (בשירות המעמד השליט) כמו צבא, משטרה ומערכת משפט לא היווה הסבר מספיק בעבור מרקס, בוודאי לא במשטרים דמוקרטיים-קפיטליסטיים, ועל כן הוא שכלל את השאלה לכיצד ייתכן כי במשטרה דמוקרטי האינטרס הכלכלי של הרוב אינו מגיע לידי מימוש. תשובתו של מרקס הייתה כי הסיבה לכך שמעמד הפועלים אינו מורד הוא כי הוא תופס את המציאות בצורה שגוייה בשל אמונה באידיאולוגיות שקובעות כי הסדר הקיים או טבעי והכרחי או לכל הפחות שהסדר הקיים הוא צודק ועל כן אין צורך והצדקה למרוד בו.

טענה זו של מרקס אודות האידיאולוגיה, שכונתה מאוחר יותר בשם "תודעה כוזבת" על ידי תיאודור אדורנו מאסכולת פרנקפורט, משותפת לדעתו גם למעמדות השולטים וגם לנשלטים שחולקים את האידיאולוגיה המעוותת את תפיסתם לגבי העולם.

ההסבר של מרקס לגבי ביקורת האידיאולוגיה הוא פשוט למדי. בעוד שחוקי הטבע נותרו קבועים וללא שינוי במהלך ההיסטוריה, חוקי האדם עברו שינויים רבים ועל כן החברה היא אינה תוצר טבעי אלא מלאכותי, ועל כן גם ניתן לשנות אותה.

מרקס, בניגוד להגל, לא סבר כי האדם חופשי לחלוטין ליצר את עולמו אך הוא כן סבר כי חוקי המדינה תלויים בכוחות הייצור של האדם, ומכאן שהחברה היחידה שבה השוויון הכלכלי יביא רווחה לכלל בני האדם היא זו בא אמצעי הייצור הם המשוכללים ביותר.

בגלגול המודרני של ביקורת האידיאולוגיה של מרקס התבצע בעקבות ניטשה ויתור על האמת האובייקטיבית, זאת שמחוץ לפריזמה המעוותת של האידיאולוגיה, והעולם החל להתפס כזירה של התנגשות ומשא ומתן בין אידיאולוגיות. מרקס מיקם את האידיאולוגיה כחלק מבניין העל ואליו כיוון את חיציה של ביקורת האידיאולוגיה, אך במרוצת הימים ובין היתר עם עליית התחום של לימודי תרבות ההבחנה בין בסיס ומבנה על החלה להטשטש.

במסגרת של מבנה העל מרקס נתפסה גם הדת כממלאת תפקיד בהצדקת הסדר הקיים (מה שלייבניץ כינה "תיאודיציאה"). הפוליטיקה על פי מרקס וגישת ביקורת האידיאולוגיה היא רחבה יותר ומתרחשת בזירות רבות יותר מאשר המוסדות הפוליטיים הרשמיים, ועיקר כוחה אינו אלים אלא בא לידי ביטוי בעיצוב הרצון של אנשים כך שלא יחושו צורך להתמרד.

מבוא לפילוסופיה פוליטית

ראה גם: ביקורת האידיאולוגיה על פי אפל