עידן האורות -סיכום
מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש
עידן האורות במאה ה-18 מסמל את ההבשלה של התהליכים שהחלו ברנסנס , ברנסנס האנושות השתחררה מהחשכה של ימי הביניים והמשיכה עם הרפורמציה והמהפכה המדעית. במאה ה – 18 בהכללה המהפכה הייתה מנטלית , לצד מהפכות תעשייתיות , פוליטיות וכו' . היא מהפכה בחשיבה של האדם , זו מאה שבה הוכר העיקרון של שיוויון בני האדם , זוהי ראשיתה של התקופה מודרנית .
למה מגדירים את זה כעידן האורות ?
בני התקופה של עידן האורות, בדומה לאנשי הרנסנס, חשו שהם חיים בתקופה מיוחד , איש הרנסנס אמר שהוא נפרד מאותה חשכה של ימי הביניים , אף אדם לא ידע במאה ה – 17 שהוא חי בתקופה של אבסולוטיזם , במאה ה – 18 מה שמסמל את עידן ההשכלה היא, כפי שניסח זאת הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט: "העז לדעת" , להשתמש בתבונה שלך , זאת אומרת שצריך להשתמש בתבונה שלי ולא במוסדות אחרים כמו בכנסיה או במוסדות דתיים , אלא כפי שהתבונה מכתיבה לי , משתמשים בתבונה כדי להשיג את האושר שלי , ואפשר להשיגו אפילו בבית מרזח . זוהי המפכה המנטלית , שקודם כל אני אדם חושב .
רומנטיקה אומרת שהאדם חושב ויכול לדעת , לכן גם ב – 1751 לדוגמא פירסמו את האנציקלופדיה , כך האדם יכול לדעת מה קורה בכלל בעולם . האינטילקטואלים של התקופה שאפו שכל הרעיונות יצאו החוצה . וכשנדבר כלפי החוצה המרכז היה פריז .
וולטר ( 1694-1768 ) אמר : פריז היא העולם והשאר הם פרברים , כלומר הרעיונות יוצאים לעבר גרמניה וכו' , כדי לקבל את הרעיונות שיוצאים מפריז .
בין הרעיונות של עידן האורות מתחיל גם החילון, ניתוק מן הדת, להיות תופעה דומיננטית . כלומר ניתן לחיות באושר ללא צורך בכנסיה . למה הכל התמקד בצרפת ? אין משהו שמסביר בדיוק למה כל אותם פילוסופים או מלחינים גדולים צמחו דווקא בצרפת . כשאנו מדברים על הפצת רעיונות התחילו לדבר על עוצמה , ריבונות , אנשי ההשכלה סברו ששני מוסדות בולמים את החופש והטוב של הטבע האנושי : 1. הכנסיה . 2. השלטון .
אנשי עידן האורות ניהלו מסע צלב כנגד הכנסיה , הדעה שלהם שהאדם צריך את האושר בעולם הזה ולא בעולם הבא , כנסיה חוסמת כל התנגדות . וולטר אמר שצריך לפוצץ את המודל הזה , הוא היה האיום ביותר כלפי הכנסיה , הוא טען שאין להם שום תרומה , הוא לא היה ממש נגד הדת אלא נגד הניצול הכנסייתי , אבות הכנסיה חיו על חשבון שאר האנשים .
בתקופה זו יש צמיחה של תפיסות דתיות :
1. הדאיזם – אל ברא עולם ואינו מתערב יותר , לכן אין צורך בשום תפילה ובשום פולחן . כנסיה זה בית סוהר של הנשמה , דת הומצאה ע"י עשירים כדי להגדיל את כוחם ועושרם . דת זה תוצאה של בורות אבותינו , לוק אומר : דת כפויה לא יכולה להביא לגאולה , האדם כמו שהוא חופשי לבחור שלטון הוא חופשי אם להיות דתי או לא להיות דתי , להיות קתולי או לא . לכן לוק דיבר על הפרדת דת ממדינה כמו שנהוג עד היום בארה"ב ( למרות שלוק לא היה קשור לתפיסת הדאיזם ) .
2. פנתאיזם – פנ=הכל , האל נמצא בכל מקום ומקום והוא קיים , מי שדיבר על הפנתיאיזם והחרימו אותו היה שפינוזה .
בני אדם קובעים את צרכיהם האישיים . אנשי השכלה ( פילוסופים ) , התחילו לדבר על עוצמה ועל ביזור הסמכויות , הם דיברו על ריבונות עם , שליט לדעתם צריך לשלוט על פי חוק ולא לשנות אותו על פי רצונו , המוטו שלהם : השליט צריך לשרת את העם . דויד יום הבריטי ( 1711-1774 ) אמר שהשלטון צריך לשרת את העם .
השאלה הייתה איזה סוג של שלטון אנו רוצים ?
וולטר למשל ראה את הדגם האנדלי כאלוהי , יש חופש דתי , חופש עיתונות , השלטון באנגליה הוא מוגבל לעשות את הרע ורוצה לעשות את הטוב , וולטיר רצה להעתיק את השלטון באנגליה לצרפת . וולטיר היה מונרכיסט ע"פ הדגם האנלי . לוק לא רצה שלטון דמוקרטי , אלא שלטון דמוקרטי מוגבל ע"פ המימד של האריסטוקרטיה .
מונטסקייה ( 1689-1755 ) לעומתו גם הוא מונרכיסט , הוא היה אציל ורצה להחזיר את מעמד האצולה ככוח , אך בתקופת לואי ה – 14 השלטון היה אבסולוטי ומוחלט . מונטסקייה רוצה שלטון מונרכי אך כדי למנוע היתדרדרות של השלטון הוא דיבר על הפרדת רשויות : רשות מבצעת ( מלך ) , שופטת ( שופטים ) ומחוקקת ( בני האצולה ) וזה מה שקיים עד ימינו במשטר דמוקרטי . הוא חשב שזה מה שקורה באנגליה , הוא חשב שמשטר כזה מבטיח שלא התדרדר לאבסולוטיזם מוחלט . אך באנגליה הרשות העליונה בתקופה זאת הייתה הרשות המחוקקת .
ז'אן ז'אק רוסו היה שונה מכולם , הוא אומר שנקודת ההתחלה היא שהחברה האנושית היא מעוותת ומקולקלת מפני שחיים של בני אדם היא מאבק תמידי על קניין , תפקידים או משרות שלטוניות , כלומר גם התרבות שלנו היא לא נכונה , בני האדם לא ישרים ולא כנים . החינוך הוא חינוך מזויף , חינוך של עידון השכל והתחכמות , חינוך לא נכון . לכן רוסו אומר שאנו צריכים למחוק את החברה הנוכחית ( כי עד תפסיתו בני אדם פעלו ע"פ התפיסה הסובייקטיבית שלהם , מה התועלת של האינטרס העצמי ) ולבנות חברה חדשה שתהיה בגוף "הרצון הכללי" כלומר שאדם שבא להחליט משהו, החשיבה שלו לא תהיה ה"אני" הפרטי שלי, אלא מה טוב לאחרים . צריך לחשוב מה טוב בשביל כל הקבוצה כולה , בני האדם נולדו עם לוח חלק. רוסו אומר שצריך לחשוב על האני הקולקטיבי .
אנו מדברים על האדם החושב , ישנה מהפכה מנטלית , אנו רוצים את החופש של האדם , תקופה זו היא ההפצה הגדולה של ההשכלה , צמצום הבורות , גידול במספרי פירסומי הספרים , גידול במספר הצגות התאטרון , קרוב ל – 50% באירופה יודעים קרוא וכתוב , הפצה אדירה של עיתנות (הפצת האנציקלופדיה). אם היו כותבים ספרים , אז היו כותבים על ההיסטוריה של העת העתיקה , היו חוקרים , קוראים כתבים .
כשאנחנו מדברים על עידן האורות אנו מדברים על שינוי מנטלי, שאנשים יכולים לבטא את עצמם , גם באומנות , בתקופה הזו צומחת תרבות הרוקוקו ( רוקק = צדף ) , היא באה לבטא ניתוק מן התפיסות הקדומות , האומן יכול לקבוע איך תיראה היצירה שלו ( כגון : צדפים , חלזונות וכו' ) , התרבות הזו אינה קשורה לנושא הדתי . אחד המפורסמים היה ויליאם הוגרט , צייר את איך היו נראו חיי היום יום באנגליה . החסות על האומן של המאה ה – 18 לא הייתה מוחלטת , למשל הנדל שעבר מגרמניה לאנגליה . הוא היה הראשון שפתח גלריה והרוויח ממנה .
בעצם מעמד ביניים הולך וגדל , מצד אחד שמרחיב את הידע שלו ומצד שני יש יותר זמן פנוי לשאר הדברים ( מרחיב את החופש ) . יש התנגדות חריפה לדספוטיזם – שלטון שקובע הכל בשבילך , כגון שלטונו של לואי ה – 14 . האדם צריך להיות חופשי , ואולי ביטוי נעלה לכך נתן פילוסוף איטלקי בשם המרקיז בקרייה ( 1738-1794 ) שכתב ספר "פשע על פשע וענישה" ששם הוא טוען שצריך לכבד את האנשים בצורה שווה , צריך להיות שוויון בין האדם העשיר לבין האדם העני , האדם הוא זכאי כל עוד לא יוכח שהוא עבר עבירה כלשהי , לכן גם מידת העונש היא לא פונקציה של חטא אלא שופט צריך להחליט את העונש . התפיסה שלו אומרת שיש בידי החברה את הכלים כדי לצמצם את הפשע לכן הוא היה גם נגד עונש מוות .
בתחום הכלכלה – מה שהיה עד עכשיו היה המרקנטליזם – המדינה צריכה להגדיל את העושר שלה , לצמצם את היבוא ולהגדיל את הייצוא . בכל מדינה ומדינה היו גבולות שאדם שהיה עובר בהם היה צריך לשלם מיסים – אפילו בתוך מחוזות בתוך המדינה , המעבר לא היה חופשי . עכשיו באו אנשים בשם פיזיוקרטים ואמרו את המילה : הנח לעשות – תן לאדם לפעול באורח חופשי , הם אמרו שעושרה של המדינה נמדד בתוצרת החלקאית שהיא מייצרת . לא להטיל מחסומים , לאפשר לאדם לפעות ואז הכלכלה תפרח . אדם סמית ( 1727-1790 ) כתב ספר שנקרא עושרן של האומות – הוא טוען שמה שצריכים לעשות זה לבטל את חומות המכסים – היד הנעלמה של הכלכלה תסדיר את ההתנהגות הכלכלית ע"פ הצריכה של האנשים . אנשים דורשים , אתה מגדיל את הייצור . ( ברקע יש מהפכה תעשייתית – מתחילים לייצר בכמויות ) .
בתקופה הזו פורסם הספר רובינזון קרוזו ( 1759 ) – הספר בא לבטא את העולם האינדיבאוליסט , יש מרידה בהורים , העבודה אינה גואלת את האדם , בני האדם יכולים להעסיק אחרים .
מה שמאפיין את עידן האורות וההשכלה הוא החופש של האדם , עידן ההשכלה הוא אחר חיפוש לאושר . כל אחד ואחד נתן לזה היבט אחר , אך בסופו של דבר שלושתם דיברו על האושר של האדם , על התבונה שלו .
עידן ההשכלה הוא גם דיבור או הטפה לגבי פיצול העוצמה , שהשליט צריך להיות בעל עוצמה לעשות את הטוב והוא מוגבל לעשות את הרע . הייתה תנופה פילוסופית ששמה דגש בתקופה זו גם באומנות .
דיברנו גם על הפיזיוקרטים שאמרו "הנח לעשות" , שזהו ביטוי לחופש , תן לנו לפעול , אל תפריע לנו , האדם צריך להיות חופשי , מה שאפיין אותם הוא שהאושר נמדד ביבול האדמה . אדם סמית' לקח את גישה זו ואמר תן לכלכלה לווסת את עצמה , לא לשים מחסומי מכס .
ניתן לדבר על ניצנים של אינדיווידואליזם , גם על פי הפרסום של הספר רובינזון קרוזו שבא לבטא את המציאות כפי שהיא , הוא לא מתייחס למעמדות הגבוהים , אלא אדם מן השורה . הוא רוצה לומר לנו כמה דברים : שהטבע הוא שלי ואני יכול לרתום אותו לצרכים שלי , העבודה היא גואלת את האדם מן המצוקה שלו . את הנורמות האדם בונה לעצמו . כדי להגדיל את האושר של האדם הוא רשאי להעסיק אחרים , זהו איננו דבר פסול . רובינזון קרוזו מבטא את העולם הקפיטליסטי ואת מה שאדם סמית' אמר.
תקופת עידן האורות לא הייתה כזאת זוהרת כמו שתואר עד כה , עדיין הייתה אפליה מבחינה חברתית , למשל עם שלם שנדחק הצידה ( היהודים ) , פרידריך הגדול קרא ליהודים : חסר תועלת למדינה . המאה ה– 18 היה עדיין משטר אבסולוטי , אין שיתוף פעולה של כל האוכלוסייה , צמיתות ועונש מוות עדיין קיימים , אך מעבר לזה החברה היא עדיין חברה שבו המעמד הגבוה נהנה מכל הזכויות ( לדוגמא : אצל פרידריך הגדול האבסולטי הדאגה הייתה אך ורק למקורבים ולרובד מסוים ) .
פילוסופים בעידן האורות האמינו ששילוב של לימוד מחשבה וחינוך בלי קשר לכנסיה ולדת , האדם יכול להביא לשחרור של עצמו , ולהביא לאושר של עצמו , הכל נמדד לפי הרציו ( תקופת הרציונאליזם ) . קנה המידה הוא תבונתו של האדם , נגד מונרכיה אבסולוטית , אבל כמובן רוב הפילוסופים עדיין לא חשבו שצריך ליצור משטר שהוא אינו מונרכי , והדגם שהם ראו לנגד עיניהם הוא הדגם האנגלי .
