המהפכה המדעית של המאה ה – 17
מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש
המאה ה -17 מוגדרת כמאה המהפכה המדעית, המאה של הגאונות, של יצירות מופת, זו מאה של ביטחון עצמי של האדם ביכולת האומנותית שלו. המאה ה-17 היא מאה גם של המצאות ( בין היתר הטלסקופ והמיקרוסקופ ). יש ייחוד מבחינה אינטליקטואלית , התחילו להבין את הדברים לא מבחינה תיאולוגית אלא על ידי תצפיות מדעיות , מבוסס על שיטות או אנאליזות. זו מאה שמסמנת את עלייתה של הפילוסופיה של העת החדשה ושבירה מהמסורת של אריסטו ואפלטון עם פילוסופים כמו דקארט ושפינוזה. על המאה ה – 17 בנו אנשי ההשכלה של המאה ה – 18 כדי למצוא דרך לשפר את חיי האדם .
ימי הביניים הם תקופה של קיפאון מחשבתי. כל דבר היה צריך להיות צמוד לתיאולוגיה , הרנסנס והרפורמציה התחילו לשחרר אותנו מהתפיסה התיאולוגית הזו וטען בדבר כוחו של האדם להבין. ההבנה של האדם היא היכולת להבין את הדברים שהיו בתקופה לפניו . ברגע שיש ביטחון עצמי ואתה מושפע מהתרבות הקלאסית , אז אתה גם מעמיד לביקורת את מה שקרה בעבר .
המאה ה-17 היא מאה של גילוי ארצות. האירופאים אתגרו אם חוקי היקום כפי שנקבעו לאורך התקופה הקלאסית , האם הם עומדים במבחן המציאות ? גם הרפורמציה תרמה את התרומה שלה להתקדמות זו . הפרוסטנטיניזם גם קידם את עניין האמונה של האדם מול האל ולא דרך הכנסיה , ככל שהאדם יגלה יותר ויותר על הטבע , כך הוא יכול להבין יותר על היצירה האלוהית . עד תרופה זו הכל היה מקובע כבר מימי אריסטו .
כל דבר בעבר היה צריך לשמש את הצורך התיאולוגי. התפיסה הקוסמולוגית הייתה גאוצנטריות – זאת אומרת שיש את 1) כדור הארץ שהוא המרכז המושחת , הלא שלם ומבטא את החטא האנושי ויש את 2) השמים שהם מהווים שלמות , והתפיסה הנוצרית אומרת שחיי האדם צריכים לשאוף כדי להגיע לשמיים , לקליליות ולריחוף המלאכים . זוהי הייתה הגישה של תלמי ( 65-165 ) שהייתה גם של אריסטו . והתפיסה הזאת תאמה את התפיסה הנוצרית .
הראשון שעירער על תפיסה זו היה קופרניקוס ( כומר פולני ) ופירסם את ספרו אחרי מותו ( מכיוון שאם היה מפרסם אותו לפני היו הורגים אותו). לפי קופרניקוס חושי האדם לא יכולים לייצג את האמיתות , כלומר החושים של האדם מטעים אותו , וזהו לא בסיס למדע . למעשה הוא אומר שהגישה היא אינה גיאוצנטרית , אלא הליוצנטרית – שלמעשה הוא דוחה את כדור הארץ כמרכז , הוא סבור שהשמש היא המרכז ושישנם עוד כוכבי לכת שמסתובבים סביב השמש . הוא טען שאדם לא יכול היה להסתמך על חושיו בתכונות מדעיות . גם ביהדות וגם בנצרות הגדירו אותו כטיפש .
ברונו ג'ורדנו שהגיע לאחריו אמר שזה נכון ושמרכז היקום קיים בכל מקום , כלומר אתה יכול לומר שיש מערכות של שמש אין סופיות , ולמעשה אין סוף ליקום וגם אין התחלה , וזו הייתה פגיעה בכל התפיסה והאמונה המקובלת . הכנסיה שמה לטענות של ג'ורדנו סוף והרגה אותו .
אך עם הפיזיקה התחיל בעצם פקפוק גם על התיאולוגיה , היקום כבר לא נראה כפי שאנשים היו חושבים , את הדחיפה הגדולה של הפעילות המדעית נתנו שני אנשים – פרנסיס בייקון ( בריטי ) וגלילאו גלילאי ( נחשב למדען הראשון ) .
המשפט הידוע של פרנסיס בייקון היה " ידע הוא כוח " , העוצמה שלנו היא פונקציה של הידיעות שלנו . הכוונה שלו לידע הוא ידע של הטבע שאין לך אפשרות לדעת אותו בלי ניסיון אמיתי . היכולת שלנו לדעת היא תביא לשיפור חיי האדם . כדי לדעת אתה חייב ניסיון אמיתי להכרת הדברים . הוא לא חשב על שיפור של האדם האנגלי אלא של החברה האנושית בשלמותה , ומי שיכול להעביר את המסע הזה היו הפילוסופים , כי הפילוסוף חייב לשחרר את עצמו ממה שעבר עליו עד עכשיו ( התפיסות , הניסיון ) . בייקון טען שכל מה שהיו לפניו הוא לא נכון , שהעבר לא עוזר לנו והנטיות שלנו מעוותות את המציאות , את כל העיוות הזה הוא מגנה בשם אלילים :
- הוא קורא לזה בשם אלילי השבט – למעשה אלה דעות קדומות שמושרשות בגזע האנושי , אנו נוטים להאמין במשהו שאנו רואים .
- אלילי המערה ( בעקבות משל המערה של אפלטון ) – בני אדם לכודים בתוך תפיסות עולם , כל אדם שעובר הוא רואה צליליות ולא את האמת , אם אתה משתחרר ויוצא החוצה ( מהמערה ) , אתה תכיר את האמת . בייקון טוען שבכל אחד ואחד מאיתנו שוכנת מערה , דעות קדומות , דברים כוזבים שקיבלנו אותם . אדם צריך לשחרר את עצמו מהדעות הקדומות , כל הדברים האלה סילפו את האמת שלנו .
- אלילי השוק – מגע בני האדם יצרו תופעות שאינם נכונות , גם השפה לא מעבירה לנו את הדברים כהווייתם , שפה יש לה התמחות וחוסר בהירות .
- אלילי התיאטרון – עולם של אשליה , הוא מדבר על שיטות פילוסופיות שהאדם קיבל שמעוותות את המוח שלו , ואם מחברים את זה עם התיאולוגיה זה לא נותן תמונה שלמה . אנו צריכים ליצור ראיה חדשה וניסיון אמיתי להתחיל לבדוק אופציות .
הטענה שלו שעד עכשיו הכל נעשה באורח אקראי , מוחו ושכלו של האדם הם לא מצויידים , כל החוקים שהיו עד עכשיו הם סיכום של הדברים שהיו עד לימיו והם מסולפים . סייקון קרא לעצמו הפילוסוף שמצלצל בפעמון לקרוא לאדם לבוא אל הכנסיה של המדע , להשיר מעלנו את המגמות הלא נכונות ולהתחיל מנקודות ההתחלה ולאט לאט האדם יכול להבין את הטבע ולהכיר את פלאיו ולשפר את חייו .
השני היה גלילאו גלילאי ( פילוסוף , מתמטיקאי ) , גם הוא סבר כמו בייקון שצריך לנסח חוקים לטבע כדי לנצל אותם לטבע האנושי . הוא סבור שישנם שתי התגלויות :
1. באה לידי ביטוי בדמותו של ישו – שהאדם לא יכול להבין את זה .
2. האל העניק לבן האדם את התבונה כפי שהיא באה לידי ביטוי בראיית הטבע , כלומר לאדם יש את התבונה כדי להבין את הטבע .
האגדה מספרת שהוא עמד בפני משפט הכנסיה והוא חזר במה שהוא אמר ( כי פחד שיוציאו להורג בגלל דעותיו ) ואחרי שהוא סיים לחזור בו הוא אמר : "ואף על פי כן נוע תנוע " זאת אומרת שהשמש היא המרכז וכדור הארץ מסביב ויש עוד כוכבי הלכת , לא רק זה אלא גם השמים לא מושלמים וגם בשמש יש " כתמים " .
- ברכט כתב מחזה על כך שמדענים פחדו למות בידי השלטון בגלל שהציגו את דעותיהם ולכן חזרו בעצמם . במחזה זה הוא מתקיף את דלילאו על הכניעה שלו בפני השלטון .
קפלר גילה שהתנועה של כוכבי הלכת היא תנועה אליפטית ולא מעגלית כמו שקופרניקוס כתב , ככל שהכוכב רחוק מהשמש הסיבוב שלו מהיר יותר .
ניוטון השלים את המהפכה המדעית , טען שאני בונה את התיאוריה שלי על כתיפהם של ענקים , חוקי תנועה ומשיכה של כדור הארץ . היקום נוצר ע"י האל , ישנם חוקים , ומידי פעם לפעם האל מתערב כדי שלא יקרו דברים חריגים והיקום יתפרק .
רנה דקארט יש לו משפט מאוד ידוע : " אני חושב משמע אני קיים " , אחת ההמצאות הגדולות שלו הייתה X בריבוע , הוא כתב שני ספריו ואחד מהם היה : "על המתודה" , ששם הוא טוען שהאדם הוא לוח חלק וכמו מתמטיקה אין דבר בעולם שלא ניתן למצוא לו פתרון , ואיך מוצאים לו פתרון ? מתחילים מנקודת ההתחלה שלו כמו בעיה מתמטית . הוא שאל את עצמו : איך אני יודע שאני קיים ? בעצם המחשבה שלי , אם אני חושב אז למעשה אני גם מצדיק את הקיום שלי . זהו הבסיס של לנתק את עצמך מן הדעות ותפיסות העולם הקדומות ולהתחיל מנקודות ההתחלה שיובילו לקדמה האנושית .
זוהי מאה של רפובליקה של מדע , המדע החל לעבור ממקום למקום , אנשים רצו ללמוד , בצרפת למשל הקימו את האקדמיה הצרפתית המלכותית , התחילו לבנות ספריות ולכתוב מאמרים , הבעיה היא תמיד שמי שהיה פטרון ורצה לקדם את הדברים האלו והם רצו את זה לטובת הצרכים והאינטרסים שלהם .
המאה ה – 16 הייתה מדעית אך רק במחשבה , היא מביאה אותנו שלאדם יש יכולת לפרוץ קדימה דרך התובנה . ובמאה ה – 17 במהפכה המדעית , אותם גאונים שאנו הזכרנו הם אנשים דתיים אבל בעצם בתפיסת עולמם הם הניחו שיסוד של ניתוק מהדת הוא יסוד חיוני , החילון הזה הלך והתנתק ושיאו הגיע למאה ה – 18 שנקרא " עידן הנאורות " או " עידן האורות " .
