ייחודו של מרד גטו ורשה לעומת גטאות אחרים:
מרד גטו ורשה לא היה המרד היחיד בגטאות, וניסיונות למרידות נוספים נעשו גם בגטאות אחרים כמו גטו וילנה וגטו ביאליסטוק. יחד עם זאת מרד גטו ורשה היה ייחודי ויוצא דופן מיתר מעשי ההתנגדות שגילו היהודים בגטאות אחרים.
תחילה, יש לציין כי מרד גטו ורשה היה המרד העירוני הראשון שנעשה נגד הכיבוש הנאצי באירופה. הבדלים נוספים שהתקיימו בינו לבין מרידות בגטאות אחרים:
1) למודים בגטו ורשה היתה תמיכה כמעט מכל תושבי הגטו – כמעט כל תושבי גטו ורשה ששרדו את האקציות, נרתמו לעזרת המחתרות שפעלו בגטו. בגטו ורשה היהודים ששרדו את האקציות, היו מודעים לכך שהרכבות מסיעות את היהודים למחנות השמדה, בעוד שבגטאות אחרים, חלק ניכר מן היהודים עדיין סבר כי הרכבות מסיעות אותם למחנות עבודה. הידיעה הזו, היא שהניע את יהודי גטו ורשה להצטרף אל המחתרות והמרד. גם ההצלחה של "מרד ינואר" סייעה למורדים לגייס תמיכה. המורדים גם נאבקו כנגד משתפי פעולה כדי לגייס תמיכה ולחסל התנגדות למרד.
2) תושבי הגטו ערכו הכנות מקדימות לקראת המרד. בהנהגת המחתרות הם הקימו בונקרים ומקומות מסתור, בהם החביאו מים, מזון ותחמושת.
3) גטו ורשה נערך קרוב לחודש ימים, והביא למספר אבדות גבוהה ביותר בצד הגרמני, בעוד המרד בגטאות אחרים נערך ימים ספורים בלבד. היה זה המרד הראשון שנערך בעיר כבושה כנגד הנאצים (לא רק של יהודים, אלא בכלל) וככזה הוא זכה לכבוד רב עוד בזמן המלחמה, בין המתנגדים לנאצים.
מקומו של מרד גטו ורשה בזיכרון השואה
מרד גטו ורשה תפס מקום ייחודי ובולט בזיכרון השואה – לא רק כמאורע היסטורי חשוב, אלא כסמל תרבותי, לאומי ומוסרי רב-עוצמה. בעיצומו של חורבן טוטאלי, בלב המציאות האכזרית של הגטו, התגבשה קבוצה קטנה של מנהיגים ולוחמים צעירים, רובם ככולם חסרי ניסיון צבאי ונטולי סיכוי ממשי לניצחון, שבחרו להתקומם. הם לא נאבקו מתוך תקווה להכריע את האויב, אלא מתוך תודעה עמוקה של אחריות, כבוד עצמי, ומסר לעולם. מרד זה הפך במהרה לסמל של גבורה יהודית מסוג חדש – לא של ניצחון פיזי אלא של התנגדות מוסרית לרוע, של סירוב להיכנע, של עמידה מול האבדון מתוך בחירה.
העובדה שהמרד התרחש בתוך גטו מבודד, מול מכונת מלחמה גרמנית עדיפה לאין ערוך, מעניקה לו מימד כמעט מיתי בזיכרון הקולקטיבי. הוא עורר השראה בתנועות נוער, בציונות, ובשיח האקדמי והפוליטי סביב משמעות הגבורה בשואה. יותר מכל, הוא שינה את האופן שבו יהודים – ובעיקר ישראלים – מביטים על קורבנות השואה: לא רק כמי שנרצחו, אלא גם כמי שעמדו, נלחמו, שמרו על צלם אנוש ובחרו כיצד ייכתבו דפי סופם. מרד גטו ורשה חקוק לא רק בהיסטוריה, אלא גם בתודעה ובזהות של עם.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה
