במדינה האידיאית שמתווה אפלטון ב-"פוליטיאה" הוא קובע היררכיה בין שלוש מעמדות עקרוניים: היצרנים (פשוטי העם), השומרים (הצבא) והפילוסופים (השליטים). הפילוסופים יבואו על פי אפלטון מתוך מעמד השומרים, שלו מותר להתחיל ללמוד אודות האידיאות החל מגיל 30. שומרים שיצטיינו בהכרת האידיאות עד שלבסוף יגיעו להכרת האמת והטוב (ה-"אנהיפותיטון" – הדבר שאינו מותנה בדבר אחר) יהפכו לשליטים.
מכיוון שפילוסופים אלו יודעים את האמת המוחלטת הם אינם צריכים להיוועץ בכל אדם אחר והם אף אינם חייבים בציות לחוקים שכן אלו הם תוצר של העולם החומרי, הזמני והמשתנה. הערכים הדמוקרטיים אינם נמצאים ב-"פוליטיאה" של אפלטון שכן אין בה כל אלמנט של חירות (אבל כן של שוויון כביכול) והפילוסופים אינם צריכים להתחשב ברצון העם בקבלת ההחלטות שלהם. אלמנט זה מומחש במשל המערה של אפלטון.
