מצוקות באוטופיה / דן הורוביץ משה ליסק
פרק רביעי – אידיאולוגיה ותרבות פוליטית
אוריינטציות אידיאולוגיות : יחסי אדם-סביבה
קנה מידה נוסף לסיווגן של אידיאולוגיות היא הבחנה בין תפיסה פסיווית ואקטיבית של האדם בסביבתו הפיזית והחברתית. פרספקטיבת זמן עתידית התאימה לגישה אקטיבית אל הסביבה הפיזית חברתית. מעצם מהותה הייתה הציונות בעלת גוון אקטיבי שהתגלם ברעיון האוטואמנציפציה אבל הייתה מחלוקת לגבי אילו מגבלות פיזיות חברתיות הן מכשולים שאפשר להתגבר עליהן ואילו הן אילוצים שצריך להשלים איתן בלית ברירה. דוגמה מובהקת למחלוקת כזאת היא נקודת כושר הקליטה הכלכלי. היו שהעמידו בספק את יכולותיו של המשק הישראלי בשנים הראשונות להתמודד עם האתגרים של קליטת עלייה לעומת אלו שסברו (בראשם בן גוריון) שאין חוקי כלכלה ושהתפתחות היישוב הפריכה תחזיות כלכליות. התומכים טענו שכוח האדם האיכותי יפצה על המחסור במשאבים. הדגשת האיכות האנושית ניכרה גם במידת התעוזה הביטחונית. האתוס של לא לפנות ישובים ומעטים מול רבים הגיע לשיאו במלחמת העצמאות. האתוס הזה גם אם לא קוים במלואו השפיע על כושר הגיוס של הציבור למשימות קולקטיביות.
הקמת המדינה הביאה לתמורות גם בתחום זה. בשנים הראשונות עוד הייתה השפעה אוטופיסטית שקראה תיגר על הצורך להתאים את היעדים לאילוצי המציאות. אך בהדרגה גברה השפעתו של הטון הריאליסטי. מגמה זו החלה עוד טרם הקמת המדינה כאשר התנועה הציונית זנחה את המטרה המקסימליסטית של הקמת מדינה יהודית בכל תחומי ארץ ישראל המנדטורית (תוכנית בולטימור) והסכימה לעיקרון החלוקה. גישה זו קיבלה גושפנקא רשמית בקונגרס הציוני של 46. הנטייה להשלים עם חלוקת הארץ התבטא גם באחד הנושאים החשובים שעמדו על הפרק בבחירות הראשונות – האם לקבל את הישג מלחמת השחרור או להמשיך בקרבות. זכייתו של בן גוריון היוותה מעין הסכמה לסיום המלחמה והסתפקות בהישגים שהושגו בה.
גם בתחום הכלכלי היה צורך בהסתגלות לאילוצים. הבחירות לכנסת השנייה ב-51' היוו נקודת מפנה. עליית כוחם של הציוניים הכללים נתפסה כדרישת בציבור להרפות את עול התביעות הכלכליות מהציבור. האמונה ביכולתו של השלטון לאכוף על האוכלוסייה הידוק חגורה התבררה כמוגזמת. משטר הצנע הוביל ליצירתו ל שוק שחור בהיקפים נרחבים. הממשלה שקמה לאחר הבחירות נתנה חופש פעולה יותר לכוחות של כלכלת השוק החופשי. כשלון הניסיון לשלוט במדיניות המשקית שיקף את כישלונה של הגישה האידיאולוגית שניסתה להתגבר על אילוצים כלכלים באמצעות התגייסות קולקטיבית. ברוח זו אף ניסה בן גוריון לגייס את העולים ששוכנו במעברות לעבודות יזומות, רעיון שלא הגיע לידי מימוש אך שיקף את הגישה האידיאולוגית. גישה שזנחה את רעיון ההתנדבות של גדודי העבודה משנות העשרים והלכה לכיוון של עבודה ציבורית מגויסת. אך הגישה האקטיביסטית של פעולה פוליטית קולקטיווית חזרה לאופנה לאחר מלחמת ששת הימים , כאשר הכיבושים הצבאיים עוררו שוב את התחושה שפעולה קולקטיווית יכולה להתגבר על מגבלות סביבתיות. התנועה שהפכה למייצגת את האקטיביזם הפוליטי אופן מובהק הייתה גוש אמונים אשר חיפשה הצדקות תיאולוגיות ליישובם של השטחים הכבושים. מלחמת יום כיפור שוב העמידה את ההנהגה הפוליטית בפני האילוצים הצבאיים סביבתיים שמגדירים את מרחב התמרון של ישראל. התגובה למצב זה הייתה דו קוטבית. מחד גיסא, מפלגות הימין בראשם תחייה דרשו למהר ולהנציח את השליטה הישראלית בשטחים. מאידך גיסא תנועות השמאל הזהירו שלא ניתן לשאוף לשלום ובחתירה לשלמות הארץ.
קולטקטיביזם מול אינדיבידואליזם
הלאומיות היהודית כסוגיה אידיאולוגית
הסדר החברתי כסוגיה אידיאולוגית
הסדר חברתי : אידיאולוגיה ומעשה
