המפד"ל, התנועה למען ארץ ישראל השלמה וגוש אמונים – סיכום

המפד"ל, התנועה למען ארץ ישראל השלמה וגוש אמונים – סיכום

מלחמות תרבות בישראל

המפד"ל

המפד"ל (מפלגה סקטוריאלית של הציונות הדתית בארץ):
צמיחת הצעירים (זבולון המר ודני ורמוס) => גרעין שהתפתח בתוך המפד"ל, מתוך תחושה שלא מתייחסים לצעירים מספיק.
מ-59 ואילך למפד"ל 2 מטרות: תיק הדתות, תיק הפנים.
מטרת החוגים החדשים היא להגדיל את המשמעות של התנועה: (1) לתחום חברתי, כלכלי וכו'. חלק מהתנועה הייתה לנסות (2) לקעקע את העסקן הפוליטי הציוני דתי כפי שנתפסה אז בחברה. (3) להפסיק את ההתנוונות והפסיביות לאקטיביות.
מלחמת ששת הימים ונאום הרב קוק. הרב קוק נתפס אז כאופוזיציה למפד"ל (שהייתה הרבה יותר פרמגטית ולא אקטיבית).
אחרי המלחמה:

התנועת למען ארץ ישראל השלמה

1967: הקמת התנועה למען ארץ ישראל השלמה: מייסדיו הם צבי שילוח (חלק מתנועת גורדוניה, היה איש רפ"י, איש תנועת העבודה), נתן אלתרמן (משורר הבית של תנועת העבודה), משה שמיר (סופר)
הספר "פרקי אליק" של משה שמיר: ספר על אחיו שהיה בפלמ"ח (וונהרג יותר מאוחר במלחמת העצמאות).

– "אליק עלה מן הים": אליק הוא הצבר וראשיתו הוא כאן ועכשיו. הישראליות מתחילה פה בארץ ישראל.

הרעיון של התנועה: הבטחה שליטה של ארץ ישראל על השטחים שנכבשו => ארץ ישראל השלמה הייתה של העם היהודי, ולכן היא צריכה להיות של העם היהודי. אין לממשלה זכאות לוותר על השטחים. הם נחלת כל התושבים ללא הבדל. קבוצת אינטרס שהיא לא מפלגה. שלמות ארצנו: למען העבר והעתיד. למען בטחון ושלום.
גורמים נוספים השייכים לתנועה:

– אנשי צבא: אברהם יופה (מפקד אוגדה)

– סופרים: חיים גורי, אלתרמן, שי עגנון (לא איש תנועת העבודה, עם תפיסות מסורתיות-דתיות, קשר לטיטוס ולא לארץ ישראל של עכשיו), חיים הזז.

– אנשי התנועה הרוויזיוניסטית: אורי צבי גרינברג, אריה אלדד וכו'.

– אנשי תנועת העבודה: חלק מרפ"י, משפחת טבנקין לדורותיה, אליעזר לבנה, יאיר שפרינצק (ח"כ לימים), רחל ינאי בן-צבי (אשתו של הנשיא).

· הטיעונים לטובת ארץ ישראל השלמה:

– הטיעון הביטחוני: כולם השתמשו בו (גם באינסטרומנט שקשה להתמודד איתו). תעלת סואץ, מעברים חשובים. עומק טריטוריאלי. שליטה על מקורות הירדן (מאוד חשובה)

– הלקח ההיסטורי: למנוע שואה נוספת.

– טיעון היסטורי שלמות הארץ כחלק מהבטחה היסטורי.

· היסוד האירידנטי: חיזוק מחודש של היסוד האירידנטי ב-1967.

– לפני קום המדינה: (דוגמת אברהם הרצפלד) רכישת קרקעות מסיבית וגאולתן => זה היה אחד מהערכים המשמעותיים העיקריים.

– משנות ה-50 השאלה המרכזית הופכת להיות: יש לנו את הארץ, איך מיישבים אותה => יישוב הנ גב שבן גוריון הוביל, יהוד הגליל ועוד. קליטת עלייה ליישובי הספר. כיבוש הקרקע מפסיקה להיות אלמנט מרכזי, תפיסת הקרקע מתחילה להיות משמעותית.

– מ67: מושג הטריטוריה הופך מחדש להיות מושג מרכזי מאוד.

· הפן הגאולי: על פי הרב קוק זה השלב השני של הגאולה (המקומות הקדושים באמת הם לא בשטחי 48). המושג טריטוריה מתחיל לקבל ביטוי חדש לחלוטין. הרב קוק אומר: עוד לא גמרנו, צריך לקחת חלק אקטיבי. האתוס של הציונות הדתי ורעיון גאולת הקרקע עולה על כל תפיסה אחרת.
קבוצה מגוונת מאוד: הציונות הדתית, הרוויזיוניסטים.
בפסח 1968 במלון פארק בחברון: חגיגות פסח בחברון:

– יגאל אלון שולח מכתב פסח שמח ל"מתנחלי חברון" משם השם. מלון פארק בחברון הוא הסנונית הראשונה. הציונות הדתית בעיקר יישבה בגדה ופחות באיזורים של תנועת העבודה (הגולן והבקעה)

· גוש אמונים:

– קמה בשנות ה-70.

– תנועה מיישבת.

– תנועת מחאה חזקה מאוד כנגד מחדלי הממשלה (אחרי מלחמת יום הכיפורים).

– מטרה פסיכולוגית-תרבותית.

– הוא לא סקטוריאלי: דתיים + חילוניים.

– צעדות ארץ ישראל: הטיול בארץ היה חלק מתנועות הנוער דאז, היום הפך להיות נחלת הציונות הדתית. בשנות ה-80 החילונים מתחילים לטייל בהודו, הציונות הדתית מטיילת בארץ.

– "חומה ומגדל" של הציונות הדתית (אי לגליזם ביהודה ושומרון): הפלמ"ח הגדיל את האי-לגליזם נגד הבריטים. הציונות הדתית הגדילו את האי-לגליזם נגד המשטרה כאן. גוש אמונים הוא הפלמ"ח החדש (כשחיים גורי, איש הפלמ"ח, עלה איתם לסבסטיה). => הפנייה הייתה לציבור המרכזי בישראל. תנועה של לוחמים, אקטיביים.

ספר אדיר על גוש אמונים: חגי סגל על המרד היהודי בתחילת הספר.
· מי הרכיב את גוש אמונים:

– בורגנות ציונית דתית.

– תמיכה משמעותית מישיבת מרכז הרב וגופים רבניים נוספים.

– צבי יהודה קוק (הקשיש) מגיע ומסרב להתפנות מסבסטיה. (התחושה הגוברת לרעיון המשיחי).

· מהפך 77.
מנחם בגין שם כיפה ומודה לאל. מתחילה ברית היסטורית חדשה בין הימין לבין גוש אמונים.
בגין: יהיו עוד אלפי אלון מורה.
עד הסכם השלום עם מצרים. הטענות של הציונות הדתית: "עכבת דה-גאולה".

תנועת התחייה