מצוקות באוטופיה / דן הורוביץ משה ליסק
פרק רביעי – אידיאולוגיה ותרבות פוליטית
הסדר חברתי כסוגיה אידיאולוגית
אם ניתן לכנות את ישראל מעבדה חברתית הרי זה במידה רבה בשל ניסויים חברתיים שראשיתם בימי היישוב.
התפתחו מבנים חברתיים מקוריים כמו הקיבוץ אשר שילבו תפיסות חדשניות של סדר חברתי שמקורו באנשי העלייה השנייה והשלישית וגם פתרונות לאילוצים הכלכליים החברתיים. תנועת העבודה פיתחה גישות אידיאולוגיות שהתאימו לנתונים הייחודיים של הישוב – שילוב של קונסטרוקטיביזם ושיתופית ברמות שונות. גישה זו סללה את דרכה של תנועת העבודה לעמדה הגמונית בתנועה הציונית. גישה זאת תמכה בבניית חברה סוציאליסטית תוך שימוש בהון הלאומי, זאת לעומת גישות שביססו את צמיחת המשק על הון פרטי. מנגד, סברו חלקים בחוגי השמאל שלא ניתן להימנע מקפיטליזם לצורך בניית הארץ וכתוצאה מכך גם לא ניתן למנוע מלחמת מעמדות. נוצרו שתי קואליציות, קואליציה של אלו שמאמינים בהתבססות על הצבר הון פרטי, שהיו חברים בה חוגים ימניים בורגניים וחברי שמאל מרקסיסטי לעומת קואליציה של הזרם המרכזי של תנועת העבודה שייחסה להון הלאומי תפקיד מרכזי בבניית הארץ. המחלוקת יוצגה בוועידה של התנועה הציונית ב 1920 בלונדון. את העמדה שצידדה בהתבססות על הון פרטי יוצגה על ידי השופט לואיס ברנדייס ואילו העמדה התומכת בגיוס הון לאומי יוצגה על ידי חיים ויצמן. העמדה שזכתה היתה גישת ההון הלאומי.
ההגמוניה הפוליטית שהושגה על ידי מפא"י במהלך השנים הראשונות הקנתה לה שליטה על יבוא ההון הלאומי, אך מרביתו של ההון שהוזרם בשנות השלושים היה פרטי. התפתחו שני סקטורים משקיים: סקטור הציבורי הקואופרטיבי שנסתייע ביבוא הון לאומי והסקטור הפרטי התבסס על הון פרטי. הציפיות להגשמת הסוציאליזם בדרך הקונסטרוקטיבית לא התגשם אם חברת העובדים של ההסתדרות הכה למייצגת של סקטור משקי רב עוצמה. קיומם של שני הסקטורים נעשה לחלק מהקונצנזוס אשר רק תנועות שלא היו מיוצגות במוסדות התנועה הציונית, כמו פועלי ציון והרוויזיוניסטים קראו עליו תגר.
לאחר הקמת המדינה התחזק המשק הציבורי וההסתדרותי בעיקר בשל עליית הגביה מיהדות ארה"ב והיחלשות הגעת הון פרטי מאירופה לאחר השואה. מלחמת העצמאות ובריחת/הברחת/גירוש הערבים הביאו ליצירת סקטור ציבורי נוסף – הסקטור הממלכתי שהפך לבעל מרבית הנכסים הקרקעיים בישראל. בבעלות סקטור זה גם המפעלים הגדולים: חברת החשמל, בתי הזיקוק, הנמלים ומפעלי התעשייה הביטחונית והאווירית למיניהם. למרות גידול במשק הציבורי, התפתחויות פוליטיות פנימיות בבחירות 51 והמחסור בהון שהביא לחיזור אחר משקיעים פרטיים הביא לנטישת המדיניות של מתן עדיפות מכרעת לפיתוח הסקטור הציבורי והממשלה עודדה יבוא הון פרטי. השינוי במדיניות הממשלה שנומק בצורך לדאוג לכל הסקטורים הכלכליים לווה בהתנגדות בעיקר ממפ"ם. ההתנגדות הגיעה משני כיוונים שונים. הראשון נגע לתמיכה של מפ"ם, כחלק מהמרכיב המרקסיסטי באידיאולוגיה של מפ"ם, במאבקים של איגודי העובדים בממשלת מפא"י והשני דווקא נגע לביקורת של מפ"ם כמייצגת של הקונסטרוקטיביזם על ממשלת מפא"י. ההתנגדות היתה נגד לקיחת חלק משירותי ההסתדרות והעברתם לידיים ממלכתיות, מהלך שנגד את רעיון הפיכתה של הסתדרות העובדים לגרעין חברת העובדים היהודית בארץ ישראל. שתי ביקורות אלו שלא בהכרח התיישבו אחת עם השנייה, תאמו את כפל הפנים האידיאולוגי של מפ"ם שהתבטא הפיתוח תורת השלבים של מאיר יערי שגרס שיש לשתף פעולה עם הבורגנות לצורך בניין הארץ ולהקים את התשתית הכלכלית לחברה אשר בה תתנהל בסופו של דבר מלחמת המעמדות.
ההתפתחות הפוליטית לאחר קום המדינה הביאה להדגשת-יתר של שתי הפנים של מפ"ם-הקונסטרוקטיביזם מול המרקסיזם. לאמיתו של דבר שימשה המשנה האידיאולוגית של השומר הצעיר בעיקר כלי חינוכי בתנועת הנוער וביטוי לקולקטיביות הרעיונית בקיבוץ הארצי. גם כאשר התחבר השומר הצעיר לרעיון הקומוניסטי הוא לא ויתר על יחודו הציוני. לכן מראשית שנות החמישים ניתן לזהות נסיגה מהקו הרדיקלי של המרקסיזם.
אחת מתוצאות הלוואי של צמצום היומרות האידיאולוגיות של ההסתדרות היתה תמורה במשקלם היחסי של שלושת התפקידים המרכזים של ההסתדרות: א. איגוד מקצועי, ב. רשת שירותים חברתיים ו-ג. מערכת המפעלים כלכליים בבעלות ציבור העובדים המאורגן. ההכרה בהסתדרות העובדים כאיגוד מקצועי התחזקה עם קבלת ההכרה המשפטית בה כארון פועלים היציג. לעומת זאת צומצם היקף השירותים שניתנו על ידי ההסתדרות. הסקטור הציבורי המשיך ליהנות מתמיכה ממשלתית ניבה אך הוא נאלץ להתמודד עם הסקטור הפרטי שגם קיבל עידוד ממשלתי.
קולטקטיביזם מול אינדיבידואליזם
הלאומיות היהודית כסוגיה אידיאולוגית
הסדר חברתי : אידיאולוגיה ומעשה
