תרבות פוליטית
מושג התרבות הפוליטית פותח ע"י חוקרים התנהגותיים.
חיברות פוליטית עוסק בדרך עיצוב תפיסת הפוליטיקה אצל האזרחים. התרבות הפוליטית היא התפיסה עצמה.
סוציאליזציה פוליטית – התהליך בו אנו לומדים על הפוליטיקה, רוכשים רגשות, מיומנויות ומידע. התכנים הללו נבחנים לאורך כל החיים ע"י סוכני חיברות. אנו יוצרים תבניות חשובות בראשית החיים ולתוכם אנו מפרשים את התכנים.
תרבות פוליטית – סך הערכים הבסיסיים, הרגשות והידע אשר נותנים צורה ותוכן לתהליך הפוליטי.
סוציאליזציה פוליטית תרבות פוליטית התנהגות פוליטית
במדינות קומוניסטיות נעשה מאמץ לעצב את האזרח הקומוניסטי אך זה יצר אזרחים צינים וחסרי אמון. גם במדינות דמוקרטיות נעשה נסיון לעשות סוציאליזציה ולהפוך את האזרחים לדמוקרטיים. זה קורה גם בתוך המשפחות, בבית כנסת, קבוצת הגיל. גם מפלגות פוליטיות היו סוכני סוציאליזציה והיו להם מכשירים לשם כך: עיתונים, תנועות נוער, בתי ספר. זעזועים גדולים בסביבה יכולים לגרום לשינויים בשלבים מאוחרים יותר בחיים.
תוצר החיברות הפוליטית זה התרבות הפוליטית. מדובר באמונות / דעות / רגשות של אנשים לגבי הפוליטיקה. ניתן להבחין בין 3 רמות של תרבות פוליטית–
א. רמת המערכת– תפיסת הערכים המרכזיים והארגונים המרכיבים את המערכת, האומה, המשטר, השלטון, פטריוטיות, זהות לאומית, לגיטימציה, אלו הם מרכיבים של תרבות פוליטית. אנו מוצאים הבדלים בין מדינות לדוגמא בתחושת הגאווה הלאומית. במדינות שיש שיסוע לאומי רב יש תחושה גבוה של לאומיות.
ב. רמת התהליך– הציפיות לגבי הדרך שבה הפוליטיקה מתפקדת ויחס האזרח כלפי תפקידו בתוכה.
ג. רמת המדיניות– הציפיות לגבי התוצרים של מדיניות הממשלה. מה המטרות ומהם האמצעים להשיג אותם. מהו סדר העדיפויות? מהו תפקיד הממשלה?
כשמדברים על תרבות פוליטית צריך לדבר על מחקרם של פטנאם, אלמונד וורבה – התרבות האזרחית. מחקר זה פורסם ב-1963. הם עשו סקרים ב-5 מדינות: ארה"ב, בריטניה, מערב גרמניה, איטליה ומקסיקו. הם בדקו את התרבות הפוליטית של האזרחים באותן מדינות. הם הציעו 3 אבות טיפוס של תרבות פוליטית:
תרבות פוליטית פרוכיאלית – לאזרחים יש מודעות מוגבלת לשלטון המרכזי, אין לו משמעות בחיים.
תרבות פוליטית נתינית– האזרחים כנתינים המושפעים מהשלטון אך לא משפיעים על המדינה.
תרבות פוליטית השתתפותית– תרבות פוליטית שבה קיימת לאזרחים תחושה שיש להם יכולת להשפיע על המערכת ולמערכת יש השפעה עליהם.
השלטון המרכזי משפיע | האזרח משפיע | |
פרוכיאלית | – | – |
נתינית | + | – |
השתתפותית | + | + |
תפיסות של אזרחים מגדירות סוג של משטר. בתרבות נתינית – משטר טוטליטארי ובתרבות השתתפותית- משטר דמוקרטי. בתרבות פרוכיאלית – משטר אוטוריטארי.
גרמניה היא דוגמא מאוד מעניינית. היא עברה טרנספורמציה אדירה בגלל זעזוע גדול. היה משטר טוטאליטארי ואח"כ היה נסיון למסד דמוקרטיה מתוכה צמח משטר טוטליטארי. החל ממלחמת העולם השניה מתבסס שם משטר דמוקרטי. אם רק תרבות פוליטית משפיעה איך יתכן שהם עברו ממצב טוטליטארי למצב דמוקרטי? הדמוקרטיה נכפתה על גרמניה כתוצאה מתבוסה במלחמה. אך ניתן להגיד שעם הזמן הגרמנים הפנימו את ערכי המשטר הדמוקרטי. אותו הדבר ניתן לומר על יפן.
דבר חשוב לקיום הדמוקרטיה זוהי אליטה שמחויבת לקיום הדמוקרטיה. אם בונים משטר דמוקרטי ומצליחים לתחזק אותו לאורך זמן זה עשוי להשפיע על התרבות הפוליטית. תרבות פוליטית חשובה מאוד כאשר מנסים לעשות דמוקרטיזציה במדינה. צריך לשנות את המוסדות במדינה ואת אופן החינוך, דבר שמניב פירות לזמן ארוך.
כאשר עוברים לדמוקרטיה המדינה נקלעת לקשיים חדשים. היא צריכה לפרק מבנים לא יעילים שלא משרתים את האזרח. יש כמה שנים קשות וזה מוביל לאכזבה גדולה. זו תקופת מעבר שהיא קשה מאוד. יש אנשים שהיו להם פריבילגיות שכיום כבר לא קיימות וזה יוצר בעיות לא פשוטות.
בכל חברה אנו נמצא אנשים עם תרבויות פוליטית שונות, ההבדל הוא בריכוז שלהם. אלמונד וורבה ראו שגם בארה"ב יש שילוב של שלושת התרבויות. הם הסבירו שהשילוב בארה"ב הוא שילוב טוב וזה יוצר תרבות אזרחית. אם לכל האזרחים היה תפיסה השתתפותית היה עומס יתר על הדמוקרטיה שהיתה הופכת לפחות יציבה. הם ניסו לעשות רציונאליזציה שמרנית לממצאים שלהם. הם גילו שגם לדמוקרטיות יש מה לשנות ולתקן. יש כיום יחס יותר אינסטרומנטאלי למדינה וזה מופיע יחד עם מחויבות גדולה לערכים דמוקרטיים. זה מאפשר לשלטון בזמנים קשים להמשיך לשמור על המשטר הדמוקרטי. המשטר יצליח לשמור על יציבותו.
פאטנם עשה את מחקרו על הון חברתי (תרבות של אמון ושת"פ שהופכת פעולה משותפת לאפשרית ואפקטיבית). פאטנם ייצב את המושג כאשר הוא ערך מחקר השוואתי בין שלטונות אזוריים באיטליה. הוא טען שיש קשר בין הצלחת הממשל המקומיים לבין מסורת של אמון ושת"פ. היכן שיש תרבות פוליטית כזו שיוצרת או מחזקת את ההון החברתי יש הצלחה לאזור, הנמדדת בהכנסות, השכלה, רווחה. הוא מצא שבצפון יש הון חברתי, יש שם מסורת של שלטון קהילתי עצמאי מאז המאה ה-12. לעומת זאת, בדרום היה שלטון פיאודלי וחלק מהזמן הוא היה נתון לכיבוש זר ומשטרים אוטוריטארים. מחקרו התפרסם והוא זכה לביקורות מאוד נוקבות. הביקורת אמרה שההבדלים נובעים קודם כל ממידת פיתוח כלכלית ומכאן נובעת היווצרות ההון החברתי ולא ההיפך.
