מאמר זה הוא המאמר הרביעי בסדרת מבוא לפסיכואנליזה, אם טרם עשיתם זאת, מומלץ להתחיל בפרקים הקודמים.
"חלום שלא נפתר – הריהו כאגרת שלא נקראה" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות נ"ה)
כאשר דיברנו על שיטת האסוציאציות החופשיות של פרויד הזכרנו שתפקידו של המטפל הוא להקשיב קשב עמוק וקרוב לדיבורו של המטופל על מנת לאתר "רמזים" על פני השטח שאם נלך בעקבותיהם נוכל להגיע לתכנים כמוסים של הנפש. רמזים כאלו יכולים להיות דפוסים חוזרים של דיבור, קשר אסוציאטיבי בלתי שגרתי בין נושאי דיבור, אופני התבטאות, טעויות לשון, פליטות פה ועוד. אחד מהרמזים החשובים והפורים ביותר בעבור פרויד היה החלומות.
בספרו "פשר החלומות" שפורסם בשנת 1900 טען פרויד כי חלומות הם למעשה סוג של "שחרור לחץ" של הנפש שנותן דרור לכל מה שכלוא מתחת לפני השטח. כאשר אנחנו ישנים גם מנגנוני ההגנה שלנו ישנים ועל כן עולים וצפים אל תוך התודעה החולמת שלנו כל מיני תכנים נפשיים שבמצב ערות אינם גלויים לנו. במילים אחרות, החלום הוא כעין "הסוואה" המאפשרת לתכנים שונים בנפש להכנס אל התודעה מבלי שמנגנוני ההגנה יזהו אותם. זה כמובן דבר נפלא מנקודת מבטה של הפסיכואנליזה שכן כך יכולים החלומות להוות צוהר ישיר אל תוך החלקים הנסתרים בנפשו של האדם.
הקוד של פשר החלומות
אלא שכמו שכולנו יודעים, חלומות הם במקרים רבים דבר מוזר ואניגמטי שקשה להסיק ממנו מסקנות ישירות. פרויד הסביר את זה בכך שגם במהלך שינה מפגש ישיר עם זיכרונות בעלי מטען רגשי גבוה עלול להיות משהו שהוא מעבר ליכולת הנפשית שלנו (או לכל הפחות עלול להעיר אותנו), ועל כן מופיעים כל אותם תכנים סמויים בצורה של קוד. תפקידו של הטיפול, ניחשתם נכון, הוא לפענח את הקוד הזה על מנת לגלות מה הוא מצפין.
פרויד זיהה וניתח ארבעה מנגנונים עיקריים המהווים את ה"קוד" של החלום:
- התקה בחלום היא למעשה החלפה של דבר אחד בדבר אחר שבא במקומו, מנגנון של העברת תוכן מאובייקט אחד לאובייקט אחר שהוא בדרך כלל פחות חשוב ופחות מאיים. כך למשל: אישה חלמה שהיא הולכת ובשדה ורומסת באלימות כל פרח נורית שהיא רואה. לאחר שדיברה על החלום עם המטפל שלה היא נזכרה שבשבוע הקודם עמד זר של נוריות על שולחנה של הבוסית שעימה היה לה ריב.
- עיבוי בחלום הוא מפגש של כמה "ערוצים" בתת-מודע שיוצר סמל בחלום שמכיל יותר ממשמעות אחת. כך למשל, אדם חולם שהוא עומד לפגוש שחקן קולנוע מפורסם אך בעת המפגש מגלה שהשחקן הוא למעשה אביו (של החולם). בחלום הזה התחרשה הצלבה בין מה שהאדם חש כלפי שחקן הקולנוע ומה שהוא חש כלפי אביו. מבחינת המטפל, זהו בדיוק השלב להתחיל לדבר עם המטופל על שחקן הקולנוע כי משם ניתן יהיה ללמוד על מערכת היחסים הרגשית שלו עם אביו.
- ייצוג חזותי בחלום הוא האופן בו מרכיביו מסודרים בצורה ויזואלית. אם נחזור לדוגמת האישה החולמת על פרחי נורית ונשנה אותה כך שפרחי הנורית המופיעים בחלום הם בגובה 3 מטרים, נוכל להסיק מכך מסקנות נוספות אודות רגשותיה כלפיהם.
- עיבוד משני בחלום הוא פעולה שפועלת התודעה על התכנים עצמם. פרויד הסביר שחלק מהשפה האניגמטית של החלום היא תוצאה מפעולת "צנזורה" של התודעה גם בשעת חלימה שמונעת מפגש עם תכנית טעונים מידי. הצנזור פועל בחלום על מנת "לנטרל" את המשמעות המסוכנת בפונטציה של תכנים בחלומות. חלק מהפעולה הזאת מתרחשת גם בשעת ערות על ידי החולם שמפרש לעצמו את החלום בצורה ש"תרגיע" אותו. כך למשל, באותו חלום על האבא\שחקן קולנוע יכול החולם להגיד לעצמו בבוקר שהקשר בין השניים הוא דמיון פיזי מסוים בניהם או ההערצה שלו לשניהם, אך תשובה זו רק באה להסתיר ולהדחיק את הקשר האמיתי שהוא סצנה באחד מסרטיו של השחקן בה הוא מכה את בנו (סצנה שלא עברה את הצנזורה כי המשמעות שלה בעבור המטופל היא קשה מנשוא).
במורד הדרך, כאשר נעסוק בפסיכואנליזה של לאקאן, נראה כיצד התובנות האלו של פרויד לגבי חלומות הביאו את לאקאן להצביע על כך שהתכנים הנפשיים מאורגנים על פי עקרונות של שפה.
ניתוח החלומות של פרויד
חשוב להבין כי למרות החשיבות הגדולה שייחס פרויד לחלומות, הוא מעולם לא טען כי הם פתח ישיר אל התת-מודע, כמו שטועים לעיתים לחשוב. מבחינת פרויד החלומות הם תהליך של עיבוד תכנים שמקורם דווקא במודע ובחוויות של האדם אך יש בהם בכדי להעיד על האופן שבו הנפש פועלת ועל הדרך שבה היא מתמודדת עם החוויות שפוקדות את האדם. החלום לפי פרויד "הורכב" בצורה מסוימת דרך הצטלבות של כל מיני תכנים, מסלולי אסוציאציות ומבנים נפשיים של האדם. על כן, אם ניקח את החלום ונבקש לפרק אותה למרכיביו, לשחזר לאחור את התהליך שיצר אותו, נוכל להגיע אל מעמקי הנפש. במובן הזה החלום אינו התת-מודע, אלא רק שער אליו ועל כך אמרו חז"ל כי "כל החלומות הולכים אחר הפה" (ברכות נ"ה)
למאמר הקודם: דרמות על ספת הטיפול – התנגדות והעברה
למאמר הבא: פרויד בין ילדות ומיניות
לכל סדרת המאמרים מבוא לפסיכואנליזה
