משטרים טוטאליטריים
חשוב להבחין בין משטר טוטליטרית למשטר אוטוריטרי רגיל (סמכותני). ההבדל נעוץ במחיקת הגבול בין החברה למדינה המתקיימת במשטר טוטליטרי, לעומת קיומו של גבול זה ברמה כזו או אחרת במשטר האוטוריטרי (דומה מאד לדיקטטורה פשוטה, ולעיתים אף לקיסרית), בו אם החברה מצייתת לדרישות הבסיסיות של המדינה (מיסים, "שקט תעשייתי") אין התערבות של המדינה בחברה ß המדינה מסתפקת בציות פסיבי. בדיקטטורה הטוטליטרית החדירה של המדינה לחברה היא מצב נתון ולא משתנה.
זהו משטר שונה, אשר חותר לשליטה אבסולוטית על החברה, מתוך מטרה ליצור סדר חברתי חדש. בפועל, משטרים אלו לא עוסקים בשינוי חברתי ומנסים לגייס את ההמון לפוליטיקה, תוך תביעה להשתתפות פעילה (במשטרים אוטוריטריים, השליטים מסתפקים בכך שקיימת השלמה פאסיבית של ההמון עם השלטון).
המשטרים הטוטאליטריים ניצלו את התנאים הטכנולוגיים והתעבורתיים של מאה השנים האחרונות. המהפכה התעשייתית התפשטה בעולם ועלתה מידת היכולת לנצל ולתעל את אזרחי המדינה לטובת המדינה. הדבר העלה במידה ניכרת את יכולתה של המדינה להפגין את נוכחותה ולנהל אותה באופן אפקטיבי. למעשה, התפתחויות אלו הן אלו אשר סללו את הדרך למדינות הטוטאליטריות שקמו במאה האחרונה.
מעניין לראות, שההיסטוריה לימדה, שהמשטרים הטוטאליטריים לא הצליחו בחינוך מחדש של האזרחים, אך הם השיגו הישג מפוקפק אחר; הם הפכו את אזרחי המדינה לצינים וחשדנים. זו הסיבה, שקשה מאוד ליצור הון חברתי בדמוקרטיות החדשות, שהיו בעבר חלק מברית המועצות. האזרחים מלאי חשדות כלפי השלטון ואפילו כלפי הסביבה הקרובה. זו מורשת שקשה מאוד להתגבר עליה ולעצב על גבה דמוקרטיה.
מאפייני המשטר הטוטאליטרי
א. אין ארגונים עצמאיים. המדידה חולשת על כל הארגונים, אשר קשורים בצורה כזו או אחרת למפלגת השלטון. המטרה היא לשלוט בכל הארגונים והקבוצות בחברה בכדי למנוע התארגנויות, שעלולות לאיים על המשטר.
ב. המדינה חולשת על כל תחומי החיים; פוליטיקה, כלכלה, חינוך, תרבות.
ג. התחום הפוליטי הוא תחום רחב יחסית ויש נסיון מתמיד להרחיבו, מתוך רצון להאדיר את כוחה של המפלגה (לתת לה יותר סמכויות ולערב יותר אנשים בפועלה – הכרחת האנשים לקחת חלק בפוליטיקה).
ד. דיכוי העם ע"י משטרה חשאית.
ה. לגרום לכל אדם בחברה לחשוד ברעהו; יצירת רשת של הלשנות.
דוגמאות למשטרים טוטאליטריים: הפאשיזם והקומוניזם.
