תורת האידאות: האידאות של אפלטון הן דגם מושלם, יציב ולא משתנה המתאר את מהותו של דבר, בין אם דבר זה הוא עצם, תכונה או רעיון. אידאה זו היא המגדירה את קבוצת כל הדברים שיש בהם מן האידאה. לא ייתכן כי האידאה תתקיים בעולם המוחשי, אך כל הדברים בעולם המוחשי הם ייצוגים (או צללים או בבואות) של אותה אידאה. כמו כן, האידאה תמיד תהיה עליונה- דרגת הממשות שלה היא גבוהה יותר, האידאות קיימות ברמת קיום שונה ועליונה מהעולם המוחשי. אידאות אלה מאפשרות ידיעה- כי ידיעה מלאה לגבי העולם המוחשי אינה אפשרית, אך ניתן לדעת דברים עליו דרך הכרת עולם האידאות.
משל המערה של אפלטון מקביל למשל הקו המחולק. בחלק המוחשי של הקו, הצללים אותם יוצרת האש מקבילים לצללים (חלקו הקטן ביותר של הקו), הדברים שיוצרים את הצללים מאחורי האש הם העצמים (חלקו הגדול). האדם שישוחרר מכבליו ויראו לו את האש שמאחוריו והעצמים שמאחורי החומה, קיום שהוא אמיתי בהרבה מהקיום שהוא הכיר עד אותו רגע, תגובתו הראשונית תהיה עוורון, סבל וייסורים. אדם זה יימצא בבלבול מוחלט, לא יאמין למה שמראים לו, וינסה ככל יכולתו לחזור להסתכל לכיוון הצללים המוכרים לו. אדם שיינתן לו חופש בחירה יבחר להשאר בור. הדרך היחידה לגרום לו להסתכל באש, ולאחר מכן גם להוציא אותו מן המערה אל אור השמש, תהיה למשוך אותו בכוח למרות התנגדותו, ורק אז הוא יוכל להתחיל ללמוד ולהכיר את העולם האמיתי שמחוץ למערה. החופש לבחור הוא בעצם כוח המעכב את הכרת האמת. אך לאחר שלמד להכיר את העולם החיצוני, ויבין איך דברים עובדים בו, הוא ישמח בחלקו, יבין שהוא עד לעולם אמיתי יותר, וישאף להכיר יותר.
כאשר אדם זה ירצה להיכנס חזרה למערה, תגובתו הראשונה שוב תהיה עוורון, בגלל המעבר מאור לחושך. כאשר הוא ינסה לדבר אל שאר האנשים הכבולים ולהסביר להם את שראה והכיר, לא רק שהם לא יאמינו לו, הם יתנגדו לו בכל תוקף, יחשבוהו לטיפש וחסר יכולות (ובתוך המערכת של המערה, הם יצדקו, כי האדם כבר יאבד את מיומנותו לחיים המתאימים למערה), ולא רק שהם יחשיבוהו כמגוחך וטועה, אם הוא יתמיד בנסיונותיו, הם כנראה גם יפגעו בו. ההשוואה לחיי הפילוסוף המחפש את האמת ברורה. תהליך החינוך הוא תהליך קשה וסובייקטיבי, והוא תלוי בכך שהמחנך יכיר את הרווח שבתום התהליך, כדי שהוא יידע שהסבל שהוא גורם לחניכו שווה את הסבל והייסורים הזמניים.
בקישור לקונטקסט הרחב של המדינה, ניתן להגיד שהאדם החוזר למערה צריך לחזור עם צבא אל תוכה, כדי שהוא יוכל להחליט שם החלטות ולסדר את החיים בצורה המוצדקת. לכן השומרים קיימים כדי לאפשר לפילוסופים את היכולת להחליט החלטות ולשלוט לפי אידאות הצדק והטוב, ללא שהעם, שלא מכיר אידאות אלה, יתנגד.
לגבי חינוך השומרים, אפלטון אומר שמלבד החינוך המוסי והגימנסטי, על השומרים ללמוד עד גיל 30 מתמטיקה, גאומטריה, אסטרונומיה, ושאר מדעים מדויקים, ורק אז החכמים ביותר יכולים לעבור ללמוד דיאלקטיקה במשך 5 שנים. אך זהו לא הסוף- לאחר אותן 5 שנים של לימוד, הם חוזרים ל-15 שנה של שירות פעיל של שומרים, כדי להוכיח שהם באמת מסוגלים ליישם את לימודי הדיאלקטיקה שלהם, ורק אז, בגיל 50, הם יכולים להפוך לפילוסופים אמיתיים ולהיות ראויים להפוך לשליטים.
ראה גם:
