משל הקו המחולק, המופיע בספר השישי של המדינה (פוליטיאה), הוא אחד המודלים המרכזיים בפילוסופיה של אפלטון להבנת מבנה ההכרה והמציאות. אפלטון מציע בו דימוי גיאומטרי – קו ישר המחולק לשני חלקים עיקריים ולאחר מכן לשניים נוספים בכל אחד מהם – כדי להמחיש את ההבחנה בין סוגי ידיעה, בין דרגות שונות של ממשות, ובין אמצעי תפיסה שונים של הנפש האנושית.
משל הקו
הקו מייצג את כלל ההכרה האנושית או את המציאות כולה, והוא מחולק תחילה חלוקה ראשונית לא-שווה בין שני תחומים:
הנראה (doxa – סברה), כלומר עולם התופעות, הנתפס באמצעות החושים.
המושכל (noesis – ידיעה), כלומר עולם האידאות, הנתפס באמצעות השכל.
כל אחד מהחלקים הללו מחולק שוב לשני תתי-חלקים, כך שנוצרות ארבע דרגות של ידיעה או מציאות:
אֵיקָסְיָה (Eikasia) – הדרגה הנמוכה ביותר, והיא תפיסת צללים, השתקפויות ובבואות (כמו בבואות במים או צללים על הקיר). זו תפיסה דמיונית של הדברים, הניזונה מתעתועי חוש ולא מהכרה של ממש.
פִיסִיס (Pistis) – הדרגה השנייה, והיא האמונה בדברים המוחשיים עצמם – בעלי החיים, הצמחים, החפצים. כאן כבר מדובר בתפיסת המציאות החומרית, אך עדיין לא בידיעה אמיתית, שכן זו תלויה בחושים בלבד.
דִיאַנוֹיָה (Dianoia) – הדרגה השלישית, והיא ההכרה המדעית. כאן הנפש עוסקת בהנחות ובהיקשים, בעיקר בתחומי המתמטיקה והמדעים, אך תוך הסתמכות על אקסיומות (הנחות יסוד) שלא נבחנות בפני עצמן.
נוֹאֵסִיס (Noesis) – הדרגה הגבוהה ביותר של הכרה: החשיבה הדיאלקטית הפילוסופית, ההכרה הבלתי-אמצעית של האידאות, ובפרט של אידאת הטוב. זוהי הכרה שאינה תלויה בהנחות אלא ביכולת להגיע ליסוד שאינו מבוסס על דבר אחר – האנהיפותטון (הבלתי-מושען).
החלוקות הללו נעשות ביחסים אנלוגיים: כשם שהיחס בין בבואות וחפצים מוחשיים מבטא יחס בין מציאות נחותה למציאות מלאה, כך גם היחס בין מדעים פילוסופיים לבין ההכרה העליונה באידאות. מבנה הקו המחולק מבקש להראות לא רק את מדרגות הידיעה, אלא גם את הקשרים הפנימיים ביניהן – כיצד כל דרגה משמשת גשר לדרגה שמעליה, וכיצד החושים והשכל ממלאים תפקידים שונים בהכרת העולם.
למשל הקו תפקיד חשוב בתורת ההכרה של אפלטון, והוא משמש יסוד תיאורטי למשל המערה המפורסם שבא אחריו. דרכו מציג אפלטון עמדה היררכית ברורה על אודות הידיעה האנושית: מן האשליה החושית, דרך ההכרה האמפירית והמדעית, ועד ההבנה הפילוסופית העליונה של עולם האידאות, ובמרכזו – הטוב.
מתוך: סיכומים בפילוסופיה יוונית
